88.ליקויי בניה- חברת ויקטור מור ובנו (1989) בע"מ, חויבה לשלם פיצויים לרוכשי דירה בגין ליקויי בניה וירידת ערך​

חברת יקטור מור ובנו (1989) בע"מ ח.פ. 511424145, חויבה לשלם פיצויים בגין ליקויי בניה  וירידת ערך לרוכשי דירה מר"ג, אשר היו מיוצגים ע"י עו"ד צבי שטיין מרמת-גן.

להלן קטעים נבחרים מפסק הדין

זוהי תביעה על סך _____ ₪ לפיצוי על נזקים בדירה שהגישו התובעים כנגד הנתבע.

עובדות המקרה הרלוונטיות הן כדלקמן:

ביום __התקשרו התובעים עם הנתבע בחוזה לרכישת דירה ברח' __ (להלן-"הדירה") שכללה תוספת של חדר על גג הבית.

ביום ___ קיבלו התובעים את החזקה בדירה וביום ____שיגרו התובעים אל הנתבע מכתב רשום ראשון (נספח ג' לכתב התביעה) בו התריעו על ליקויים שגילו בדירה, רטיבות, צבע, מרצפות, פנלים שבורים או פגומים וכו' כמפורט באותו מכתב.

הנתבע נענה לדרישה זו ושלח פועלים מטעמו כדי לבצע את התיקונים הנדרשים.

בחלוף תקופה נוספת וביום ____שיגרו התובעים מכתב רשום נוסף (נספח ד' לכתב התביעה) ובו הודיעו כי עדיין נותרו ליקויים אשר לא תוקנו.

התובעים הוסיפו כי ככל שהדבר נוגע לתיקונים הנוגעים לרטיבות ונזילות לא ניתן להתייחס אליהם באותו שלב שבו יש לערוך בדיקה זו בחודשי חורף ___.

הנתבע נענה גם למכתב זה ושלח פועלים מטעמו כדי לבצע את התיקונים הנדרשים.

בחודש ___ הוזמן הנתבע טלפונית לבית התובעים כדי לטפל בליקויי ספיגה, רטיבות ונזילות שעליהם התלוננו התובעים. שוב הגיע הנתבע לבית התובעים אך דחה את הטיפול והתיקון לחודשי הקיץ כדי לאפשר לרטיבות להתייבש. בחודשי הקיץ הגיע הנתבע לדירה ולדברי התובע "בקיץ הוא פתח לכל אורך הקיר את המרצפות" אך גם זה ללא הועיל.

בחורף 91' חזרה והופיעה רטיבות בדירה. הנתבע הוזמן שוב לדירת התובעים והגיע בלוויית קבלן העוסק בתחום האיטום. כשבוע לאחר מכן שוב נשלחו עובדים מטעם הנתבע ואטמו בעזרת חומרי איטום את חלק הקיר מעל לפנלים אך גם פעולה זו לא פתרה את בעיות הרטיבות, לטענת התובעים.

ביום ____פנו התובעים למהנדס ___ על מנת לקבל חוו"ד מקצועית על הליקויים בדירה והערכת הנזקים. במקביל פנה הנתבע אל התובעים והודיע כי ברצונו לשלוח פועלים פעם נוספת כדי לטפל בליקויים שנותרו. התובעים השיבו כי קצה נפשם בסחבת ונסיונות האילתורים (לטענתם) של הנתבע וסרבו להרשות לפועלים מטעמו להיכנס לדירה לצורך ביצוע תיקונים. על רקע זה שלח ב"כ הנתבע מכתב מיום ___ בו התבקשו התובעים להתקשר עם הנתבע לשם קביעת מועד מתואם לביצוע התיקונים.

מצויידים בחווה"ד של המומחה מטעמם פנו התובעים באמצעות בא כוחם לנתבע במכתב רשום מיום ____ בו הם מבקשים מן הנתבע להודיע בכתב מה הם בדיוק התיקונים שהוא מוכן לבצע בהתאם להמלצות חווה"ד וכן להודיע על נכונותו לפצות את התובעים על ליקויים שלא ניתנים לתיקון גם זאת בהתאם לחווה"ד.

בנוסף על כך פנו התובעים ביום ____אל המהנדס ___ על מנת שיחווה דעתו המקצועית לגבי ירידת ערך הדירה בגין גובהו הנמוך של החדר הבנוי על גג המבנה.

ביום ____שיגר הנתבע באמצעות ב"כ מכתב רשום לתובעים ובו הוא מביע את נכונותו לתקן "כל תיקון הנדרש כתוצאה מליקויים ופגמים בהתאם להסכם" וכן מציע לקיים פגישה משותפת במשרד בא-כוחו כדי למצוא "פתרונות אפשריים" לטענות התובעים.

ביום ____שיגרו התובעים מכתב תשובה ובו הם מצהירים כי "התעייפו" מהבטחות והסחבת של הנתבע ודורשים תשובה בכתב למכתבם הכולל את חווה"ד של המומחה תוך שהם מבקשים מהנתבע לציין במפורש מהם התיקונים שאותם מוכן לבצע ומהם הפיצויים אותם הוא מוכן לשלם.

הנתבע השיב לתובעים במכתב מיום ______ובו פרט את כל התיקונים והליקויים אותם הוא מוכן לבצע בהתאם לחווה"ד של המומחה.

התובעים לא הסתפקו בהצעתו של הנתבע ואף ראו בה עלבון משום שלטענתם התיקונים אותם מוכן היה לבצע היוו כ-10% מכל הליקויים הקיימים ומכאן התביעה נשוא דיון זה.

לאור האמור לעיל הגישו התובעים את כתב התביעה הנוכחי בו דרשו פיצוי מלא עבור כל הנזקים שנגרמו להם, לטענתם, על פי הערכת המומחים, וכן פיצוי בגין עגמת נפש והחזר הוצאותיהם. הנתבע אינו מתכחש למרבית אחריותו והצהיר בכל הזדמנות כי היה נכון לעשות כל שניתן כדי שיתוקן כל פגם, נזק או ליקוי בבניה. הנתבע מודה גם באחריותו העקרונית של הקבלן בגין נזקי רטיבות.

ר' ס' 1.8 לסיכומיו:

"אכן, רטיבות ולחות בדירת מגורים (כתוצאה מחלחול או "ספיקה קפילרית" של מי הגשמים) הינה ליקוי רציני שהקבלן אשר בנה אותה צריך וחייב היה להיות אחראי לה. גם אם לטענתו בנה "לפי התקן". הקבלן חייב גם בפיצוי קוני הדירה על הפסד ההנאה שלהם וגם פיצוי כלשהו עבור עגמת נפש".

המחלוקת בין הצדדים נסבה על גובה הנזקים ועל שאלת הזכאות המשפטית של התובעים לקבלת פיצוי עבור נזקים מסוימים.

בישיבה מיום ___מונה בהסכמת הצדדים מומחה מטעם ביהמ"ש - אלי תומר - שהוא מהנדס בנין ושמאי מקרקעין. המומחה התבקש ליתן חוו"ד לגבי הליקויים השונים ועלות תיקונם.

ב"כ התובעים מאמץ את המלצות המומחה במלואן ומסכם את תביעתו בהתאם להמלצות אלה כשהוא מבקש גם בנוסף על כך לפצותו בגין הוצאות שהוציא ופיצוי בגין עגמת נפש.

לב"כ הנתבע, לעומתו, היו מספר השגות הן לעניין גובה הפיצוי שנקבע על ידי המומחה ובעיקר לגבי מספר סעיפים אשר לגביהם אינו חולק על גובה הנזק אך טוען כי אין התובעים זכאים לפיצוי עבורם מטעמים משפטיים ואחרים שפורטו על ידו.

טוען הנתבע בסעיף ב.2.א לסכומיו "כי התובעים לא זו בלבד שמנעו ממנו לתקן את הפגמים והליקויים אלא מנעו ממנו את האפשרות להבאת מומחה מטעמו כדי לבחון את הערותיו והמלצותיו של המהנדס פורת".

דין טענה זו להדחות.

מההתכתבות הארוכה שבין הצדדים ומן העדויות של שני הצדדים עולה כי שני הצדדים התנהגו באופן סביר, כל אחד מנקודת מבטו הוא. התובעים אפשרו מספר פעמים לנתבע לנסות ולתקן את הליקויים והסכימו לדחיות מועדים ולנסיונות מספר של הנתבע לתקן את הליקויים. הנתבע מצידו הראה נכונות ורצון לפתור את הליקויים והפגמים אך ללא הועיל. הנתבע ביצע מספר נסיונות שלא היה בהם כדי לפתור באופן משביע רצון את הפגמים והליקויים, לטענת התובעים.

התובעים התגוררו במשך שנתיים וחצי בדירה עם ליקויים כשנמנעה מהם ההנאה המלאה מהנכס אותו רכשו ובכל זאת הסכימו לאפשר לנתבע או מי מטעמו לבצע מספר נסיונות לתיקון הליקויים. בשלב מסוים החלה להתעורר אצל התובעים תחושה כי הנתבע נוקט מדיניות של סחבת וגם אם התחושה הסובייקטיבית של התובעים לא הייתה נכונה היו התובעים רשאים במצב שנוצר לפנות לאדם אחר שיתקן את הליקויים לאחר שנתיים וחצי של נסיונות מצד הנתבע שלא הביאו לפתרון הבעיה.

זאת ועוד, על פי סעיף 13 א' לחוזה המכר מוטלת החובה לתיקון הפגמים תוך שלושה חודשים מתום השנה להחזקת הרוכשים בנכס. הנתבע לא עמד בתקופת זמן זו וכן גם לא בתקופת הזמן הסביר על פי סעיף 4 ב' לחוק המכר (דירות) תשל"ג-1973. התובעים עמדו בחובת ההודעה ובחובה לאפשר לנתבע או למי מטעמו לבצע את התיקונים בהתאם לסעיף 13 ב' לחוזה עד אשר עייפו מנסיונות התיקון של הנתבע ולא הסכימו לאפשר יותר לנתבע לבצע נסיונות נוספים.

לטענתו השנייה של הנתבע לפיה לא אפשרו התובעים למומחה מטעם הנתבע לבחון את חוו"ד המהנדס פורת משיבים התובעים כי בכל ההתכתבות הארוכה של הצדדים לא הוצגה בקשה בנדון. טענת התובעים נכונה ולא הוכח כי הייתה בקשה כזו. יתרה מכך – אין לי ספק כי לאור התנהגות הצדדים וההתכתבות ביניהם ולאור העובדה שהתובעים אפשרו לנתבע לצרף אליו מומחה לאיטום, אילו ביקש הנתבע לאפשר למומחה מטעמו לבקר בדירה היה נענה בחיוב.

הנתבע טוען כי חלק מהפגמים עליהם התלוננו התובעים מקורם "בשיפוצים ושיפורים" שביצעו התובעים בעצמים. התובעים מודים בסכומיהם בביצוע תיקונים מסוימים אולם טוענים כי אלה כללו "התקנות כבל חשמל למזגן והזזה והוספה של שקע חשמל ואין בין עובדות מזעריות אלא ובין הליקויים שהתגלו ולא כלום" (ס' 3 טו' לסיכומי התובעים). הנתבע לא הוכיח כי התובעים בצעו עבודות שיש בהן כדי לגרום לפגמים עליהם התלוננו התובעים ומשום כך דין טענת הנתבע להדחות.

בסעיף 9 לחוזה המכר התחייב הנתבע להעביר לתובעים "מקום חניה מקורה". בחוו"ד הראשונה השאיר המומחה מטעם ביהמ"ש את נושא החניה המקורה פתוח עד שתובא בפניו אסמכתא כי היה על הנתבע לספק חניה מקורה לתובעים. משהצביע ב"כ התובעים על ס' 9 לחוזה המכר בפני המומחה העריך המומחה את הליקוי שבחניה מקורה חלקית ב- 2000$. טוען ב"כ הנתבע כי הערכת המומחה אינה מבוססת כראוי והוא מצביע על חוות הדעת מיום ____עמ' 10 בה נרשם:

"מידת החניה המקורה היא 140 ס"מ ולא רבע כפי שמציין המומחה".

וכן מצביע הוא על תשובות לשאלות הבהרה שהשיב המומחה:

"היות והחניה מקורה רק ב- 50% הייתי ממליץ על פיצוי של 2000 דולר".

ב"כ הנתבע טוען כי אין הסבר מניח את הדעת המראה מדוע 140 ס"מ הינם רק מחצית החניה המקורה.

דין טענה זו להידחות.

אינני רואה כל סתירה בין חוות דעתו לבין תשובותיו של המומחה לשאלות ההבהרה. בתחילה ציין המומחה כי רוחב התקרה הוא 140 ס"מ ולא רבע ומאוחר יותר הוא מציין כי 140 ס"מ הם 50%. אין בכך כל סתירה וחוות הדעת בנקודה זו סבירה ומתקבלת על הדעת.

הנתבע מעלה טענה נוספת לפיה בעת החתימה על חוזה המכר בין הצדדים ברור היה לרוכשים מהו שטח החניה המקורה שכן דירתם הייתה הדירה האחרונה שנרכשה והם ראו והסכימו לקבל מקום חניה זה (ראה ס' ב' 2 ג' וסעיף ו' 1.א'. לסכומי הנתבע).

עוד טוען הנתבע (ס' ה' 1.ב'1) "כי אף בהתעלם משאלת הסכמתם של התובעים לרכוש את המשטח שניתן להם, חלפו לא פחות משנתיים בטרם "נזכרו" התובעים להלין על "אי התאמה" וזאת בניגוד לחובת ההודעה שלהם תוך זמן הקבוע בחוק על אי התאמה בהתאם לחוק המכר (דירות) תשל"ג-1973.

טענות דומות יש לנתבע גם בנוגע למסעד המדרגות (מעקה). לטענתו לא סיפק מעקה למדרגות הפנימיות של הדירה מאחר והתובעים הצהירו שברצונם להתקין מעקה מיוחד ולא לקבל את המעקה הסטנדרטי שהיה מוכן להתקין. גם לעניין המעקה טוען הנתבע כי אי התאמה זו נודעה לתובעים עם קבלת החזקה בדירה ולמרות זאת לא הודיעו על כך לנתבע במועד הקבוע בחוק. דין טענות אלה של הנתבע להתקבל. לעניין החניה המקורה ומעקה המדרגות הפנימיות יש להחיל את ס' 4א(א)(1) לחוק המכר (דירות) שכן קירוי מקום החניה והחוסר במעקה במדרגות הפנימיות הן אי התאמות הנגלות לעין ושניתן לגלותן בעת שהועמדה הדירה לרשות התובעים.

ס' 4א(א)(1) לחוק המכר קובע: "הקונה יהיה זכאי להסתמך על אי התאמה –

שניתן היה לגלותה בעת העמדת הדירה לרשותו, אם הודיע עליה למוכר תוך שנה מאותו מועד".

בכל ההתכתבות הארוכה בנושא הליקויים שמצאו התובעים בדירה לא מופיעה כל הערה הנוגעת לחניה לא מקורה או מקורה חלקית או לגבי העדר מעקה במדרגות הפנימיות וזאת למרות שטרחו להתריע בפני הקבלן על ליקויים כמו סדק בקיר, מרצפות או פנל שבורים, צינורות מים מרעישים או שקיעה של מרצפות בחניה (ראה מכתביהם מיום ____ו-____בפרק "שונות" סעיף 5).

נראה כי אי ההתאמות שפורטו לעיל לא הטרידו את התובעים או שהסכימו לקבל את הממכר במצבו ואף יתכן שקיבלו זיכוי עבור המעקה שלא הותקן בביתם, כפי שטוען הנתבע, כך או כך – אין התובעים זכאים להסתמך על אי התאמות אלה. כפי שקובע סעיף 4א(א)(1) לחוק המכר (דירות) ואין הם זכאים לדרוש פיצוי בגין אי התאמות אלה.

טענה דומה בדבר חלוף התקופה בה זכאים התובעים להסתמך על אי התאמות טוען הנתבע גם בנוגע ל"גבשושית וגלים בתקרה", בנוגע לגובה הרום של המדרגות הפנימיות ובנוגע לדלת וחלון חדר ההורים שלא תפקדו כראוי (ראה ס' ה'1.ב.(3)-(5) לסיכומי הנתבע).

טענות אלה דינן להידחות.

לעניין המדרגות – חוות הדעת של המומחה מתייחסת לאי נוחות שבגינה יש לפצות את התובעים.

התובעים לא העלו כל טענה המתייחסת לאי נוחות זו לא בכתב התביעה ולא בעדויות והדבר נודע להם רק לאחר הגשת חוות הדעת של המומחה מטעמם ולא מצאתי מקום לפצותם בנקודה זו עליה לא ידעו ולא התלוננו עד בדיקת המומחה מטעמם.

אשר על כן אני קובעת כי אין התובעים זכאים לסכום של 2,000 דולר + מע"מ נוספים שפורטו בחוות דעת המומחה (בתשובות לשאלות הבהרה) בגין חניה מקורה וכן יש להפחית מחוות הדעת של המומחה סכום של 250 דולר בגין חוסר מעקה (ראה ס' 1.6 לחוו"ד המומחה) וסכום נוסף של 1500$ בגין אי נוחות בתנאי השירות של המדרגות הפנימיות.

בפרק 03 שכותרתו בדוד טרמי קובע המומחה:

"במפרט, לפי חוק המכר אשר צורף לחוזה בסעיף 2.9 נאמר: "בדוד הגג אספלט" וסעיף הלבנת הגג לא מולא. ראה תצלום מס' 3, כלומר קיימת נאמנות למפרט אך הח"מ סבור כי יש לשפר את אטום גג החדר ואיטומו" (ההדגשות שלי ש.ג.).

טוען הנתבע כי "המלצת" המומחה הינה בבחינת שיפור ותוספת עבור התובעים ואל בבחינת פיצוי על הנזק.

דין טענה זו להתקבל. המומחה התבקש להעריך את הליקויים בבניה ואת העלות לתיקונם. שיפור אינו בבחינת תיקון או פיצוי על נזק והנתבע אינו חייב בו, אשר על כן יש להפחית מחוות הדעת של המומחה סכום של 1500 דולר נוספים בגין פרק זה.

עוד שתי טענות חשובות העלה הנתבע:

המומחה קבעי כי ירידת הערך בגין תקרה נמוכה מהתקן בחדר הבנוי על הגג מגיע לסך 4400 דולר. הנתבע טוען כי אלמלא נדרש על ידי התובעים להתקין גם שירותים בחדר שעל הגג היה נפח הרום של החדר מספיק ובהתאם לתקן.

בין הצדדים התגלתה מחלוקת אם נתבקש הנתבע להוסיף בית שימוש נוסף בחדר שעל הגג אך איני רואה צורך להכריע במחלוקת זו.

הנתבע בעצמו העיד כי התוספת בגובה הרצפה אשר הקטינה את חלל הרום הינה בת 10 ס"מ. המומחה מטעם התובעים, מר משה רוזנר, אשר חוות דעתו אומצה על ידי מומחה ביהמ"ש (לעניין זה) קובע כי גובה החדר נע בין 2.24 מטרים ל- 2.26 מטרים בעוד המינימום על פי התקן הוא 2.50 מטרים. מכאן שהפער בין מידות החדר בפועל לבין הנדרש על פי התקן הוא 25 ס"מ בממוצע ולא רק של 10 ס"מ ועל כן טענת הנתבע לפיה בנית השירותים היא שגרמה לפגם דינה להידחות.

אשר על כן זכאים התובעים לפיצוי בגין ירידת הערך של הדירה בסך 4,400 דולר כפי שקבע המומחה.

טענתו השנייה של הנתבע נוגעת ל"תוספת" של 40% שקבע המומחה בתשובה לשאלת הבהרה מה תהא עלות העבודה אם יבצעו התובעים בעצמם את התיקונים. הנתבע טוען כי המומחה מר תומר ניסה לתקן את חוות דעתו על ידי התשובות לשאלות הבהרה שנשלחו אליו ע"י ב"כ התובעים ועל כן אין להתחשב בתוספת זו.

לשאלה זו השיב המומחה בחקירתו (מ' 18 שורות 20, 21):

"עלות התיקון בחוות הדעת הראשונה היא עלות על ידי הנתבע ולא על ידי הדייר. זה מה שנתתי בחוות הדעת הראשונה".

ומסכם המומחה:

"לא ניסיתי לתקן את חוות דעתי על ידי תשובות לשאלות".

עיון בדיון שקדם למינוי המומחה ועיון בהחלטה שבה מונה המומחה מעיד כי המומחה לא הונחה אם לתת חוו"ד המתייחסת לעלות העבודה על ידי הקבלן או על ידי המזמין.

קיימת אפשרות משפטית סבירה שעל פיה ביהמ"ש רשאי לפסוק כי הקבלן הנתבע הוא שיבצע את התיקונים ואם התובע מתנגד לכך יהא התובע זכאי לפיצוי בגובה עלות העבודה לקבלן ולא עלות העבודה לתובע שיזדקק לבעלי מקצוע. החלטה כזו לא ניתנה בתיק זה אולם רשאי היה המומחה לחשוב כי עליו לערוך חוות דעת המתייחסת לעלות התיקונים לקבלן ולאחר שנשאל על כך על ידי ב"כ התובעים נתן נתונים אחרים המתייחסים לעלות העבודה אם בוצעה על ידי התובעים באמצעות בעלי מקצוע.

בחוות דעתו קובע המומחה כי אם התיקונים יבוצעו על ידי הדייר יש להוסיף 40% על התיקונים המתייחסים לעבודות בלבד.

לא מצאתי נימוק שלא לקבל את עדותו העקרונית של המומחה שעל פיה חוות דעתו המקורית התייחסה לעלות העבודות לקבלן ויש להוסיף אחוזים לאותה חוות דעת אם יתבצעו העבודות על ידי הדייר.

יחד עם זה לא מצאתי מקום להורות על תוספת של 40% אלא 30% בלבד. בחוות דעתו הראשונה שנכתבה בכתב יד ציין המומחה כי העלות הנוספת היא בין 30% ל- 40%.

בעדותו בביהמ"ש בעמ' 12 לפרוטוקול העיד המומחה:

"... לא יכול להיות 20% משום שזה לא סביר. 35%-40% זה הגבול התחתון. כשכתבתי בין 30 ל-40 הייתי ערב חופשה. את הבדיקה הראשונה כתבתי בכתב יד ...".

לאור עדותו של המומחה בביהמ"ש ולאור חוות הדעת הראשונה שכתב בכתב ידו מצאתי כי יהא זה נכון לקבוע כי תוספת העלות בגין ביצוע העבודות על ידי התובעים בעצמם תהא 30 אחוז בלבד מערך העבודות.

התובעים זכאים להוצאות המומחים – ע"פ נספח ז' +  יג' לכתב התביעה וכן את הוצאות המומחה שהתמנה על ידי ביהמ"ש.

עוגמת נפש

התובעים זכאים גם לפיצוי בגין עוגמת נפש והפסד הנאה מן הממכר. התובע העיד על עוגמת הנפש שנגרמה לתובעים ועל אובדן נוחות והנאה מרכושם. מחוות הדעת שהגיש המומחה מטעם ביהמ"ש עולה כי יש בסיס לטענותיהם ואף הנתבע לא הכחיש את קיום הליקויים ובעיקר את אלה הנוגעים לרטיבות ונזילות, אותם ניסה לתקן מספר פעמים. הנתבע טוען (ס' 5 לסיכומיו בעמ' 10) כי אמנם סבלו התובעים ויש לפצותם בגין עגמת נפש ואובדן הנאה אך פיצוי זה צריך להיות נומינלי בלבד, וזאת משום שלא הוכחו "הסיפורים" שפורטו בס' 17 לכתב התביעה ומשום שהתובעת לא אפשרה לנתבע לתקן את הטעון תיקון.

מכלל העדויות וחוות דעת המומחים עולה כי התובעים סבלו מאי נוחות והנאה מרכושם ואף נגרמה להם עוגמת נפש. התובעים המשיכו לגור בדירה עם לקויים ואפשרו לנתבע מספר פעמים לנסות ולתקן את הליקויים בביתם אך הלה כשל בניסיונותיו.

הסכמתם זו לאפשר לנתבע לתקן את הדירה האריכה את התקופה בה גרו בדירה עם ליקויים. הפיצוי בגין עוגמת הנפש לה זכאים התובעים מוערך על ידי בסכום של 5,000 ש"ח וגם סכום זה ישולם על ידי הנתבע לתובעים.

אשר על כן ולסכום אני מחייבת הנתבע לשלם לתובע את הסכומים כדלקמן:

סכום של התיקונים – 4140$ + 30% (1242$) וסה"כ 5382$ - בפרק ריכוז כספי של חוות הדעת סעיף ראשון כאשר ממנו מופחת תיקון המעקה – 250$ וכן 1500$ בגין שיפורי אטימות הגג.

ליקויים שלא ניתן לתקן - 1500$ - סעיף 2 לפרק הנ"ל לאחר שהופחת ממנו הסכום של פיצוי עבור אי נוחות בשימוש במדרגות פנימיות.

ירידת ערך – 4400$.

על כל הסכומים לעיל יש להוסיף מע"מ.

עוגמת נפש – 5000 ש"ח.

הוצאות – 3676 ש"ח.

הסכומים הנקובים בדולרים ישולמו בשקלים על פי השער היציג של הדולר ביום התשלום בפועל.

ההוצאות יישאו ריבית והצמדה מיום הוצאתן ועד התשלום המלא בפועל והסכום של 5,000 ש"ח שנפסק בגין עוגמת נפש יישא ריבית והצמדה מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

בנוסף על כך אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 5000 ש"ח + מע"מ נושאי ריבית והצמדה מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן 10.1.95

​