63. ליקויי בניה- שיכון ופיתוח לישראל חויבה לפצות רוכשי דירה בגין ליקויי בניה

חברת שיכון ופיתוח לישראל חויבה ע"י כבוד השופטת רות רונן מבית המשפט בת"א לפצות את רוכשי דירה, משפחת בן מאיר אשר הייתה מיוצגת על ידי עו"ד צבי שטיין מרמת-גן בגין ליקויי בניה ירידת ערך עגמת נפש והוצאות משפט

 

להלן קטעים נבחרים מפסק הדין:

 

התובעים רכשו את הדירה מהנתבעת, הצדדים חלוקים על מועד מסירת החזקה בדירה לידי התובעים.

 

נערכה בדיקה בבית התובעים על ידי המהנדס רון גדליה מ"רם ביקורת מבנים". בעקבות בדיקתו, נערכה חוות דעתו הראשונה לעניין ליקויים שמצא בדירה (להלן: "חוו"ד 1").

 

אין מחלוקת בין הצדדים כי חוות הדעת הועברה אל הנתבעת לביצוע תיקונים על פיה. הטענות נחלקות לעניין אופי התיקונים שבוצעו.

 

הנתבעת טוענת כי תוקנו כל הליקויים שהופיעו בחוו"ד 1, למעט תיקונים על פי הפרק הדן בריצוף, וזאת מפאת סירובם של התובעים לאפשר את כניסת הפועלים לדירתם.

 

התובעים טוענים כי נעשו ניסיונות כושלים מטעם הנתבעת לתקן את הליקויים, וכי סירובם לאפשר את תיקון הריצוף נבע מכך שכבר בוצע בעבר ניסיון דומה, שנכשל. התובעים טוענים כי הסכימו בסופו של דבר לביצוע תיקון במרצפות, ואולם, זה לא בוצע.

 

התובעים פנו אל הנתבעת בדרישה נוספת לתיקון הליקויים, ואולם, משלא נענו על ידי הנתבעת הגישו את התובענה דנן.

 

זכותו של הקבלן לתקן בעצמו, זו החוקית וזו החוזית, אינה בלתי מוגבלת, והוא עשוי לאבד אותה.

 

כך הוא הדבר בענייננו. למרות האמור בתצהיר הנתבעת, כאילו תיקנה את כל הליקויים שהופיעו בחוו"ד 1, הרי שבדיקה השוואתית של חוות הדעת מעלה באופן ברור כי הליקויים לא תוקנו, ובמקרים מסויימים אף החריפו. בכך יש כדי להצביע על חוסר נכונותה או על חוסר רצינותה ומקצועיותה של הנתבעת לתקנם.

 

ריבוי הליקויים, והצורך בפיקוח צמוד של המומחה, ושל בית המשפט, על תיקונם המלא מחזק אף הוא את המסקנה כי יש להעדיף פיצוי של התובעים על פני תיקון נוסף על ידי הנתבעת (ראה סעיף 3(3) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970).

 

לגבי נושא המרצפות - לגביו לא אפשרו התובעים, לטענת הנתבעת את התיקון - הרי לאור כשלון הנתבעת בביצוע התיקונים, לא ניתן לקבוע כי סירוב זה של התובעים לא היה לגיטימי.

 

בנוסף, לאור חוות דעתו של מומחה בית המשפט, לא היה די בפעולות שביקשה הנתבעת לבצע בהקשר זה, כדי להביא לפתרון הבעיה.

 

לכן, אני מחייבת את הנתבעת לפצות את התובעים פיצוי כספי ביחס לראשי הנזק שנקבעו על ידי מומחה בית המשפט.

 

התובעים מבקשים כי בית המשפט יורה לנתבעת לפצותם בגין הליקויים שנקבעו בחוות הדעת של מומחה בית המשפט, בהתאם לעלות שקבע המומחה.

 

הנתבעת מבקשת כי בית המשפט יפחית סכומים שונים מסכום, כמפורט להלן: פגמים בריצוף וחיפוי קירות -

 

הנתבעת טוענת כי ביצעה מלכתחילה תיקונים בראשית שנת 1995. רק לקראת סוף שנת 1999, פנו אליה שוב התובעים בקשר לליקויים. פרק זמן זה הביא להגברת הנזקים ולהחמרה בליקויים. בנוסף, טוענת הנתבעת כי, אחזקה לקויה של הדירה מצד התובעים החמירה את נזקיהם.

 

הנתבעת טוענת, כי מתשובותיו של מומחה בית המשפט, עולה כי חלוף השנים ללא תיקון הליקויים בריצוף, הביא לארוזיה נוספת בריצוף, וכי טיפול מוקדם היה ממזער את הנזק.

 

מחוות הדעת של המומחה מטעם בית המשפט, מר רון, עולה כי היא מתייחסת גם ל"שיננים, חרירים, חספוס, נקבים וסדקים החורגים מהמותר . . .", וכן נראו "אריחים שקועים", היינו, "אריחים שהונחו בהפרשי גובה חריגים מאריחים סמוכים בניגוד להנחיות . . .".

 

מכאן, שאין זה משנה אם יוחלף ריצוף שנוספה בו ארוזיה אם לאו. זאת שכן לאור חוו"ד רון, יש מקום להחליף ריצוף שהונח בהפרשי גובה חריגים, שהיו בו שקעים ושלא עמד בדרישות.

 

אין כל ראיה לכך שלארוזיה הנוספת יש משמעות מבחינת עלות התיקון. לאור האמור, אינני מפחיתה מסכום הפיצוי בראש נזק זה.

 

טיח, סיוד וסדיקה -

 

הנתבעת טוענת כי מחדלם של התובעים, בכך שלא צבעו או סיידו את הדירה במשך השנים מאז שקיבלו חזקה בדירה ועד לביקור מומחה בית המשפט (קביעה עובדתית שאין לה בסיס), הביאה להגדלת הנזק בראש נזק זה. לכן, יש להפחית מהפיצוי שייקבע לזכות התובעים, בגין "אשם תורם" מצידם.

 

אולם, עיון בתשובותיו של מומחה בית המשפט מעלה כי "ליקויי הצביעה הינם מקוריים ויסודיים, ולא נובעים מבלאי כלשהו", וכי "סדיקה נימית בין אלמנטי בניה ובטון הינה פועל יוצא מיישום לקוי". המומחה גם ציין, במענה לשאלת הנתבעת, כי מדובר בסדקים שאינם נסתמים במהלך עבודות סיוד וצבע שוטפות. מכאן, שטענת הנתבעת כנגד התובעים על כך שלא דאגו לאחזקה שוטפת תקינה, אינה רלבנטית.

 

לפיכך, אין להפחית מן הסכום שקבע מומחה בית המשפט כל סכום בפרק זה.

 

החלפת השיש במטבח על ידי התובעים -

 

הנתבעת טוענת כי עצם החלפת השיש לפני שנמסרה לידי הנתבעת חוות הדעת הראשונה מטעם התובעים, ועוד לפני שהמומחה מטעמם ביקר בדירה, מעידה על כך שהתובעים לא ראו בנתבעת אחראית לליקוי בשיש. נטען כי ייתכן שהליקוי נגרם בעת פירוקו והחלפתו של השיש באחר, או שנגרם בעת אחסונו הממושך במשך כ- 7 שנים על ידי התובעים. כך נטען שלא הוכח ליקוי בשיש.

 

אינני מקבלת את טענת הנתבעת. סביר בעיניי כי התובעים לא היו מחליפים את השיש באחר, אם לא היה בו ליקוי.

הליקוי לא נגרם בשל אחסנתו אצל התובעים, שהרי נתגלה כבר בעת בדיקת המומחה בשנת 1994, היינו, כשנה לאחר כניסתם לדירה.

 

בנוסף, מהות הליקוי, על פי חוו"ד 1, הינה "סדקים, חורים ושברים, באיזורים נרחבים על גבי משטח העבודה במטבח (שיש)", דבר המעיד בסבירות גבוהה על ליקוי שמקורו בייצור השיש. נוסיף לכך את העובדה כי התובעים מיהרו להתייחס לליקוי זה, הגם שהוא כבר תוקן, בהזדמנות הראשונה בה באו במגע עם המומחה מטעמם.

 

לכן, על הנתבעת לפצות את התובעים בגין ליקוי זה, כפי הערכת מומחה בית המשפט.

 

התקנת צנרת דלוחין בניגוד להוראות ה.ל.ת. -

 

הנתבעת מבקשת להפחית מסכום הפיצוי שקבע מומחה בית המשפט את הסכום שקבע לעניין החריגה מהנחיות ה.ל.ת. באשר לקוטר מוקטן של צנרת הדלוחין ("1.5 במקום "2 כנדרש).הנתבעת הגישה בקשה לבית המשפט, בה היא ביקשה להורות לתובעים לאשר לה לבדוק את צינור הדלוחין שבביתם. הבקשה הוגשה במסגרת בש"א 108413/01, ונדונה בפני כב' השופטת ינון. הוגשה תגובת התובעים לבקשה, וכן תגובת הנתבעת לתגובת התובעים. ביום 22.4.01 נתנה כב' השופטת ינון החלטה המאפשרת לנתבעת לבדוק את צינור הדלוחין על ידי מומחה מטעמה, וזאת בתוך 10 ימים מיום מתן ההחלטה. צויין בהחלטה כי היא ניתנה "בכפוף לקיומה של חוות דעת המומחה הניטרלי, על כל המשתמע מכך".

 

לטענת הנתבעת תוכן ההחלטה לא נשלח אליה, וזכותה לבצע את הבדיקה נודעה לה רק אחרי שחלפו אותם 10 ימים, בעת דיון ההוכחות. היא מעלה את חוסר תום ליבם של התובעים שלא איפשרו לה לבדוק את הליקוי. הנתבעת טוענת עוד, כי כל הדירות בבניין הן מאותו טיפוס, ולא נתקבלה כל טענה אחרת בעניין, ואף מכון התקנים אישר זאת. לפיכך, מבקשת הנתבעת מבית משפט זה, להפחית את הפיצוי בהקשר זה.

 

אינני מקבלת את טענות הנתבעת. אי הידיעה של הנתבעת על החלטת בית המשפט בבקשה שהגישה, אין בו כדי לשנות את נטלי הראיה התוצאה האופרטיבית של בקשתה הינה בעצם, כי תתקבל טענתה כאילו הוכיחה שמומחה בית המשפט טעה בקביעתו, דבר שכאמור לא נעשה. הנתבעת לא טענה ולא הוכיחה כי לאחר החלטת בית המשפט פנתה אל התובעים בבקשה לבדוק את הצנרת, ונתקלה בסירוב.

 

טענת הנתבעת לגבי היעדר טענות דומות מצד דיירי הדירות האחרות, אין בה כדי ללמד שבדירה דנן לא נעשה שימוש בצנרת שאינה מתאימה.

 

קיום הליקוי נקבע על ידי מומחה ניטרלי מטעם בית המשפט. סביר בעיניי כי קביעתו זו באה לאור בדיקה שערך בדירה, בדיקה קלה ופשוטה (שהרי, לפי הנתבעת, בסעיף 4 לבקשתה בבש"א, כל שנדרש הוא לבדוק שתי תיבות ביקורת). במהלך הבדיקה נכחו, מלבד התובעים, גם נציגי הנתבעת והנתבעת צד ג'.חזקה על מומחה בית המשפט כי הוא אמין ומקצועי, ואין סיבה שלא לאמץ את קביעתו (ראה ע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' מונטי רבי ואח' (לא פורסם).לאור האמור לעיל, נדחית בקשת הנתבעת להפחית מחבותה בעניין צינור הדלוחין, ועליה לפצות את התובעים, כפי שקבע המומחה.

 

תוספת של 30% לאומדן, בגין ביצוע התיקונים על ידי התובעים -

הנתבעת טוענת כי אין בכוונת התובעים לתקן את הליקויים בדירתם. לכן, אין לפסוק לטובתם את התוספת האמורה. התובעים מצרפים פסיקה התומכת בטענתם (ת"א (חיפה) 629/93 ברזילי נ' שיכון ופיתוח לישראל בע"מ ואח', תק-מח 2000(3)331, פסקה 10 לפסק הדין).

 

אינני מקבלת את טענת הנתבעת. הנתבעת לא הביאה כל ראיה לפיה התובעים אינם מתכוונים לתקן את הדירה בכספי הפיצוי. מנגד, התובעים הוכיחו בעבר כי הם מתקנים ליקויים. כך הם תיקנו את השיש במטבח, ואת הליקויים במעגלים החשמליים במסדרון (סעיף 5.3 לחוו"ד רון).נכון הוא שליקויים רבים לא טופלו שנים רבות. אולם, יתכן שהתובעים לא תיקנו אותם כי ביקשו קודם כל לברר את מצבם המשפטי, ובכלל זה, האם איבדה הנתבעת את זכותה לתקן בעצמה.

 

לכן, הנתבעת לא הוכיחה כי התובעים אינם מתכוונים לתקן את הליקויים, ואינני מקבלת טענתה בהקשר זה.

 

לפיכך, אני קובעת כי על הפיצוי כפי שקבע מומחה בית המשפט יש להוסיף 30% בגין ביצוע התיקונים על ידי התובעים.

 

אינני מקבלת את טענתה של הנתבעת לעניין "היחס" שבין סכום החיוב בגין ירידת ערך לעומת סך עלות הליקויים בדירה. ירידת ערך הינה ראש נזק עצמאי, אשר יכול היה גם להיות ראש נזק יחיד, ואין בשאלת יחס העלות שבינו לבין יתר ראשי הנזק, ולא כלום.

 

שכ"ט מהנדס התובעים ומומחה בית המשפט -

 

התובעים טוענים כי הוציאו הוצאות שונות, אשר בלעדיהן לא היו יכולים להוכיח את תביעתם. הוצאות אלה כללו את שכרו של המומחה מטעמם בגין שתי חוות הדעת, שכרו בגין השתתפותו בפגישה עם מומחה בית המשפט, ובעבור הכנת שאלות הבהרה למומחה בית המשפט לאחר שהגיש את חוות דעתו. בנוסף, הוציאו התובעים הוצאות בגין מחצית שכרו של מומחה בית המשפט. הוצאותיהם אלה מסתכמות בסך של 7,759.5 ש"ח, השווה נכון ליום 27.3.01, 8,638 ש"ח.

 

 

הנתבעת טוענת כי לא היה צורך בקבלת חוות דעת נוספת, שניה, מאת מומחה התובעים. לטענתה, הפרש הזמנים שבין שתי חוות הדעת מעיד על חוסר כנותה ואמינותה של התביעה. בנוסף, לטענתה, לא יתכן שסכום הפיצוי בגין חוות הדעת יתקרב לסכום הפיצוי בגין הליקויים עצמם.

 

אינני מקבלת את טענות הנתבעת.

 

חוות הדעת השניה נועדה לקבוע את היקף הליקויים לאחר התיקון על ידי הנתבעת בשנת 1995, ולבחון האם היה שינוי במצב הליקויים בדירה, לאחר שהנתבעת ביצעה ניסיונות תיקון שונים.

 

הפער שבין שתי חוות הדעת, אינו מעיד על חוסר אמינות ורצינות התובעים ותביעתם, אלא, להיפך. התובעים, אשר היו מודעים לכך שהנתבעת התיימרה לבצע עבודות תיקון בביתם, הביאו חוות דעת עדכנית, אשר יש בה כדי לבטא את המצב לאשורו בדירה, לאחר כל העבודות שביצעה הנתבעת.

לכן, ולאור האמור, הנתבעת תפצה את התובעים בגין הוצאות המומחים כפי דרישת התובעים, בסך 5,000 ש"ח, כשסכום זה צמוד ונושא ריבית מהיום ועד התשלום בפועל.

 

ר. רונן, שופטת

banner 3d