3. ליקויי בניה- אחריות מהנדס הבניין לליקויי בניה​

ליקויי בניה- אחריות מהנדס הבניין לליקויי בניה

מאת: עו"ד צבי שטיין, נוטריון ומגשר*

מאמר זה דן באריכות וביסודיות באחריותו של מהנדס הבניין המתכנן את הבניה ו/או מפקח עליה, בנוסף לאחריותו של הקבלן המבצע את הבניה. למאמר זה  השלכה ונגיעה ישירה לכלל הציבור הבונה/ מרחיב/ משפץ את ביתו/ דירתו ובא להבהיר כי קיים גורם נוסף האחראי לבניה מלבד הקבלן המבצע ובסופו מובא פרק סיכום.

כבוד השופט איתן אורנשטיין חייב את המהנדסת פאר מרים, את הקבלן בידני רמי לפצות את מר חבא ואח' בגין ליקויי בניה אשר נגרמו  לביתו שנבנה ושופץ  באמצעותם.

פסק דינו של כבוד השופט אורנשטיין מתמקד בעיקר בנושא האחריות והרשלנות אותם הוא מייחס למהנדסת אשר תכננה את בניית הבית ואמורה הייתה גם לפקח על הבניה, ולגבי הסדיקה הקשה שהופיעה בבית  בנוסף, מתייחס ביהמ"ש בפסק דינו גם לאחריות הקבלן לנזק.

לפסק דין זה השלכות ונגיעה  לגבי כלל הציבור הבונה ו/או משפץ את ביתו ובא להבהיר כי על כתפיו של המהנדס הנשכר ע"י מזמין העבודה לצורך תכנון הבית והפיקוח על בנייתו מוטלת אחריות רבה , ולעיתים- אחריות עיקרית ומכרעת לקיומם של ליקויי הבניה.

אנשים שבונים או משפצים את ביתם, באופן אינטואיטיבי, נוטים לייחס את כל "חוליי" הבניה לקבלן אשר בנה את הבית, ולא מודעים לעובדת קיומו של "שחקן" נוסף בדמות המהנדס/האדריכל/המודד, שלעיתים, אחריותם של אלה גדולה פי כמה וכמה מאחריותו של הקבלן המבצע, כפי שהיה במקרה זה המובא להלן.

המהנדסת פאר חתמה במהלך הבניה על מספר אישורים מהותיים הנדרשים לקבלת היתר בניה וחיבורי תשתית כמו גם היתר לאכלוס הבית, כדלקמן:

לפי התכנון, ביסוס הבית הנו על כלונסאות לעומק של 7 מ', על מנת להפריד בין הבית לבין הקרקע, בהתחשב בכך שהאדמה במקום היא כבדה, המשנה את נפחה בעקבות שינויי לחות. הקבלן החל בביצוע הבניה לפי התוכניות שהוכנו. קודם יציקת הרצפה הראשונה החליט התובע להגביה את המפלס התחתון של הבית, מעבר למאושר בהיתר הבניה.

בעניין זה התעוררה מחלוקת בין הצדדים שכן לטענת הנתבעים הדבר נעשה על מנת לאפשר לתובע לבנות בעתיד מרתף או תוספת בניה אחרת בתחתית הבית בניגוד להיתר, טענה זו הוכחשה על ידי התובע. אין ספק כי ההגבהה האמורה חייבה שינויי בקונסטרוקציה של השלד, דבר אשר בדיעבד, התברר כי לא נעשה ולא שונה, והתכנון ההנדסי נשאר כמות שהיה. עוד עולה כי לא ניתן לשינוי האמור כל ביטוי בתוכניות להפרש הגבהים ואין כל פרטים למדרגות החיצוניות שהוספו, בעקבות השינוי בבניה (להלן: "השינוי בבניה"). השינוי בבניה גם חייב פתרון של ניקוז מי הגשמים נוכח הפרשי הגובה שלא נעשה.

בין לבין, התגלו בבית סדקים בקירות, אשר מופיעים הן בחלקו החיצוני והן בחלקו  הפנימי של הבית. התובע פנה למומחה מטעמו, המהנדס בן חורין, שערך ביקור בבית והגיש ביום 5.8.2002, חוות דעת. בחוות הדעת, פרט בן-חורין את ממצאיו בדבר קיום סדקים ניכרים וליקויים, וכן פירט את עלויות התיקון הניכרות. בהסתמך על חוות הדעת של בן-חורין דרש התובע לחייב את הנתבעים בעלות תיקון הליקויים, אך אלה כפרו בחבותם כמו גם בקיום סדקים הנטענים.

בית המשפט מינה מומחית מטעמו לבדיקת הכשלים וליקויי הבניה וחלוקת האחריות בין המעורבים השונים במהלך הבניה.

מחוות הדעת עולים ממצאים חד משמעים באשר לקיומם של סדקים, מקור הסדקים כמו גם פתרון לתיקונם:

התברר כי קיימים סדקים אופקיים, אנכיים ואלכסוניים בקירות, בתקרה, ברצפה ובעמוד מרכזי מתחת לרצפה. הסדקים הגדולים ביותר הם האלכסוניים המצויים בקיר החזית אשר נפתחו עד עובי של כ- 8 מ"מ משני צדי הקיר.

המומחית אישרה את קיומם של כל הסדקים המצוינים בחוות דעתו של המומחה מטעם התובעים  בנוסף, גילתה המומחית מטעם ביהמ"ש  סדקים נוספים שכנראה עדיין לא התפתחו בעת ביקורו של מומחה התובעים בבית. מדובר בסדקים העוברים לכל רוחב הבניין בתחתית הרצפה המוגבהת ובערך באותו  מקום גם בתחתית תקרת הבטון בכניסה, סלון ומטבח.

המומחית מטעם ביהמ"ש  חילקה את הסדקים למספר סוגים, כאשר לדעתה, מקור כל סוג סדקים, נובע בחלקו משינויים אקלימיים רגילים ומוכרים להם נדרש פתרון מסוים וסדקים אחרים, נובעים כתוצאה מהשינוי בבינוי, דהיינו הגבהת מפלס הקרקע מבלי שהוסדר המתחייב כתוצאה מכך בתחום ההנדסי ולכך פתרונות  שונה, כמפורט להלן.

לסיכום, סברה המומחית כי הסדקים האלכסוניים הגדולים הקיימים בבית, הם הסדקים המשמעותיים, המצריכים טיפול יסודי, נוצרו עקב התרוממות יסודותיו בצורה לא אחידה, בייחוד בחלקו הקדמי, עקב כמויות המים הגדולות שהצטברו מתחתיו, בחורף והתייבשו בקיץ וזאת כתוצאה מהשוני בין התוכניות לבין הבינוי בפועל. שאר הסדקים הקיימים הם אופייניים לבתים חדשים ומתוקנים בדרך כלל בתום תקופת הבדק השנתי ע"י הקבלן ואינם מופיעים שוב. כל הצדדים  המעורבים בתיק זה הגישו תצהירי עדות ראשית ואף נחקרו ארוכות בבית המשפט.

לאחר שמיעת העדויות בתיק הגיע כבוד השופט  למסקנה  לפיה יש לייחס למהנדסת פאר, את החבות העיקרית לכשל בהתהוות הסדקים האלכסוניים בקובעו כי המהנדסת פאר היא האחראית על הבנייה והיא  לא חלקה על היותה אחראית על הפיקוח העליון לנושא השלד.

עדותה של המהנדסת לדברי בית המשפט שזורה בתשובות בלתי מהימנות, אינן מתיישבות עם המסמכים, התוכניות והעדויות האחרות, דבריה, סתורים על פניהם, והדברים הגיעו עד כדי הימנעות להשיב על שאלות מחמת הפללה עצמית.

התנהגותה של המהנדסת עוררה תוגה בלבו של השופט בדבר התנהלות מהנדסת בישראל, שלא בחלה ליתן אישורים לוועדה לתכנון ובנייה, בידיעה שאלה אינם משקפים את המציאות, על כל ההשלכות החמורות של הדבר.

ביהמ"ש קבע, כי המהנדסת פאר הודתה למעשה, כי לא עשתה מלאכתה נאמנה שעה שחתמה על כל האישורים, ביום אחד, מבלי לרשום תאריכים ומבלי שיכלה ליתן הסבר לפשר התנהגותה. זאת ועוד, היא לא ווידאה האם אלה משקפים נאמנה את המצב. חמור מזאת, המהנדסת פאר אף נמנעה מלהשיב על שאלות בהקשר זה מחמת הפללה עצמית, הימנעות העומדת כנגדה.

עוד קבע ביהמ"ש בפסק דינו, כי המהנדסת פאר נתנה ידה לבניה שונה מהמותר מבלי לוודא את התאמת הקונסטרוקציה. על המהנדסת פאר היה לדאוג לתכנון ולבניית קורות קשר או קורות תחתונות ברצפת הבטון, דבר שהיה מונע התפתחות הסדקים (עמוד 7 לחוות דעת המומחית). וכי לא היה בפי המהנדסת פאר הסבר מדוע לא רשמה תאריכים על האישורים עליהם היא חתמה לא כל שכן, אישרה שחתמה עליהם ביום אחד, לאחר סיום הבניה.

ביהמ"ש לא  קיבל את ניסיונה של המהנדסת פאר להסיר מעליה את האחריות על ידי טענה כי חשבה שהשרטט הוא אדריכל והוא האחראי לכשלים בקובעו כי אין עסקינן בהנדסאי אלא  בשרטט, דבר שהיה ידוע היטב למהנדסת פאר שכן השניים עבדו שנים רבות ביחד ויש להניח שהמהנדסת פאר מודעת להכשרתו ועיסוקו. מעל ומעבר, אם היה השרטט אדריכל ולא רק שרטט, אזי הוא היה חותם על הבקשה להיתר ולא הייתה נדרשת רק חתימתה.

ביהמ"ש הגיע לכלל מסקנה כי המהנדסת פאר לא קיימה את המוטל עליה כאחראית על פיקוח עליון של הבניה, וכקבוע בתקנה 2 לתקנות וכפי שפורש בהלכה. לפיכך על המהנדסת פאר היה גם לוודא כי נושא הניקוז מוסדר, על מנת למנוע חדירת  מים לחלל מתחת הבית, שעלול לפגוע ביסודות, ובהמשך לגרום להתהוות הסדקים. מכל המקובץ מתבקשת מסקנה אחת, המהנדסת פאר, התרשלה בביצוע מלאכתה. ביהמ"ש ייחס למהנדסת פאר חבות של 80% לקיום הסדקים האלכסוניים.

באשר לקבלן- הגם שביהמ"ש סבר כי חלקו של הקבלן הנו שולי באשר להתהוות הסדקים האלכסוניים וזאת כי בנה לפי תוכניות שהיו בידו ואינו מוחזק כמומחה לעניין קונסטרוקציה.

עם זאת, הקבלן פעל בידיעה ברורה כי בניית השלד בפועל על ידו, שונה וחורגת מהיתר הבניה, ואינה תואמת איפוא את תוכניות ההנדסאיות. מחקירתו בבית המשפט עלה כי הקבלן בחר שלא להפעיל שקול דעת, וקבל את כל ההנחיות שנתנה לו המהנדסת פאר, הקבלן לא ביצע בפועל שינוי קורות בהתאם לשינוי המבנה והגבהתו. בחקירתו בבית המשפט ניסה הקבלן למזער את חלקו, כאשר נשאל לגבי אנשי מקצוע נוספים אשר לקחו חלק בתכנון השלד טען כי לא ידע מי הם. בחקירתו בבית המשפט הודה הקבלן כי היה מודע לכך שהבניה שבוצעה  על-ידו אינה בהתאם להיתר וביהמ"ש סבר כי קיימת חובה על קבלן אשר מודע לכך שיש שינוי בבנוי בין ההיתר הקיים והתוכניות שניתנו קודם למתן ההיתר, לבדוק אם כתוצאה מהשינוי, לא נדרשת התאמה של תכנון השלד,  כגון שינוי בקורות,  בכמות הבטונים, החיזוקים  וכדומה.

למצער, חובה הייתה  עליו, לפי קביעת ביהמ"ש לפנות למהנדסת פאר ולהסב תשומת לבה לכך, או לשאול את מזמין העבודה, דהיינו התובע האם נתן דעתו לכך שכתוצאה מהשינוי שהוא מבקש, יש לבחון את ההשלכות ההנדסיות. קבלן בנייה, אינו אמור לטמון ראשו בחול, להתעלם מהמציאות כהווייתה, לבנות לפי תוכנית קיימת, כאשר ברור לו שישנם שינויים מהותיים. לפיכך, אני קובע את חבות הקבלן בשיעור 10% להתהוות הסדקים האלכסוניים.

התובעים היו מיוצגים ע"י עו"ד צבי שטיין מרמת-גן

ליקויי בניה

הותר לפרסום 8.10.2009

תוספת למאמר מיום 14.5.19 ביום 5.5.19 ניתן פסק דין בפרשת גבאי נגד זלניק ואח' שם חייב ביהמ"ש מהנדס בנין לפצות מזמין עבודה, גם כאשר למהנדס לא הייתה יריבות ישירה עם המזמין. בעליה של דירה בקש לבצע עבודות בניה בדירה ולהוסיף ממ"ד וחדר מגורים. לשם כך הוא התקשר עם מנהל פרויקטים לשיפוצים על מנת שיטפל עבורם בעריכתן והגשתן של תכניות הבנייה לרשויות המוסמכות אשר שכר מהנדס מטעמו לצורך הכנת התכניות. בנוסף התקשר המזמין עם קבלן בניה ושיפוצים

.

מנהל הפרויקטים והמהנדס טענו כי דין התביעה נגדם להידחות בשל היעדר יריבות שכן לתובעים קשר חוזי רק מול הקבלן המבצע. עוד נטען על ידם כי דין התביעה נגד המהנדס להידחות משום שאין חולק כי ערך את תכנית השינויים לרשויות התכנון והבנייה ומעבר לכך לא היה לו כל חלק בביצוע עבודות הבניה והשיפוץ ואין לו כל התקשרות עם התובעים. המהנדס אף הוסיף וטען  כי לעניות דעתו המקצועית, העבודה בוצעה בצורה טובה ומלאה ולכן אישר את הביצוע כנדרש. ביהמ"ש דחה את הטענה.

לטענת המהנדס,רישום גובה התקרה בחדר הממ"ד על 2.7 מטר בוצע על יסוד התכניות הקיימות בעירייה, אולם כאשר התברר בשטח כי גובה התקרה נמוך יותר, 2.5 מטר, היה צורך לבצע התאמות לשטח.  לדידו, אין חשיבות מעשית לטעות שהתבררה בדיעבד שכן בפועל מתבצעת הבנייה על פי המצב הנתון בשטח ולמיטב ניסיונו, אף אילו ידעו התובעים בזמן אמת כי אלה פני הדברים, סביר להניח שהיו ממשיכים בביצוע. בנוסף, הממ"ד עומד בתקן של פיקוד העורף ואין בהפרשי הגובה כדי להסב נזק לתובעים.

במהלך העדויות הוכח כי מדובר במהנדס בניין עצמאי אשר ערך את התכניות בבקשה לקבלת היתר בנייה. ביהמ"ש קבע כי הגם שאין התקשרות בכתב בין המהנדס לתובעים, ברי כי תפקידו בתהליך אישור הבניה נשוא התביעה היה מהותי ומשמעותי. מדובר במהנדס אשר ערך עבור התובעים את תכניות הבניה לאישור וקבלת היתר, אשר על יסודן למעשה החלה הבניה בפועל. בין אם ההתקשרות מולו נעשתה באופן ישיר ובין אם באופן עקיף במובן זה שפעל עבור יזם הפרויקטים והקבלן המבצע אין בכך להפחית מאחריותו כלפי התובעים, אשר בשמם ולמענם ערך את בקשת ההיתר.

הוכח, כי התכניות נערכו על ידי המהנדס מבלי שביקר בשטח בפועל, מפאת 'עומס עבודה' כדבריו. הוכח כי התכנית נערכה על יסוד ניסיונו והיכרותו את ה'שיכונים' הישנים בחיפה ולאחר עיון בתכניות המקוריות הנמצאות בעירייה.

בעדותו, אמר המהנדס כי הפיק לקחים מהמקרה דנן, במובן זה שכיום הינו מודע לטעויות הרישום במידות הנקובות בתכניות המקוריות ומיידע את הלקוחות מראש כי תיתכן אי התאמה בבנייה ומקבל אישורם לכך מראש.

בשים לב לדבריו של המהנדס במהלך חקירתו, העיר ביהמ"ש בפסק דינו כי יש לקוות כי המהנדס ישכיל להפנים שיטת עבודה שונה מזו בה נהג בעניינם של התובעים וידאג להתייצב בשטח בפועל, כעניין שבשגרה. לצורך מילוי חובתו המקצועית, יש לבצע את הבדיקות הנחוצות ולא להסתמך על 'ידיעה אישית' נטענת של תכניות קיימות ושל מבנים ישנים.

תוספת למאמר מיום 7.7.2019

ביום 10.6.19 ניתן פסק דין בעניין   בר שלמה  יעקב ואח' נ' אלגביש ארנון.

מדובר בתובעים בעלי דירות שהתקשרו עם הנתבע שהוא מהנדס בנין במקצועו בהסכם לתכנון תוספת בנייה של שני ממ"דים, אחד לכל דירה תביעה זו עניינה בתכנון לקוי ורשלני על פי הנטען, של בניית תוספת של שני ממ"דים,

בחודש 8/09 התקשרו התובעים עם הנתבע). עבודות הבנייה בוצעו על ידי חברה קבלנית, והסתיימו בחודשים ינואר-פברואר 2010.

לטענת התובעים, בסוף קיץ 2010 החלו להופיע סדקים בתוספת ובדירות, אשר נבעו מתכנון לקוי ורשלני של הנתבע. בעקבות פנייתם אליו, ביצע הנתבע בחודש 10/10 עבודות לייצוב התוספת, אשר כללו הצבת ארבע כלונסאות חדשות, והוספת שתי קורות פלדה המחוברות לכלונסאות.

לאחר עונת הגשמים החלו להופיע סדקים נוספים במבנה. מומה מטעם התובעים  קבע כי הנתבע התרשל בעבודת התכנון, בין היתר, על ידי ביסוס התוספת ללא התאמה לסוג הקרקע ואי בניית תפר בין המבנה החדש לקיים, והעריך את עלות תיקון הנזקים בסך של 380,000 ₪. עוד קבע כי תיקון הליקויים אינו מבטיח את החזרת המבנה למצבו התקין, לפיכך יש צורך בהריסת מבנה הממ"דים הקיים ובנייתו מחדש.

בהתבסס על חוות דעת זו, הגישו התובעים את התביעה. הנתבע הכחיש את טענות התובעים לרבות טענת הרשלנות שיוחסה לו, וטען כי שיטת הביסוס הראשונה נבחרה על ידי התובעים בשל מגבלת תקציב, וכן, בהתחשב בנתוני הביסוס של הבניין הקיים העומד על תילו משך 40 שנה, ללא תזוזה או שקיעה. בנוסף, הנתבע הכחיש את הנזקים שנטענו על ידי התובעים.

לתמיכת עמדתו, הגיש הנתבע חוות דעת מומחה מטעמו שקבע כי שיטת הביסוס שנבחרה על ידי הנתבע היתה מקצועית וסבירה, וכי לאחר ביצוע עבודות הייצוב על ידי הנתבע כמתואר בסעיף 4 לעיל, תוספת הממד"ים הפכה להיות יציבה ולא חלו בה כל שינויים חדשים מבחינת הסדקים, ולכן אין הצדקה לדרוש את פירוקה ובנייתה מחדש.

לאור המחלוקת ההנדסית מינה בית המשפט מומחה מטעמו שקבע כי שיטת הביסוס שנבחרה על ידי הנתבע היתה שגויה, בשים לב לעובדה שהקרקע במקום הנה חרסיתית עם פוטנציאל לתפיחה, וכי שיטת חיבור התוספת עם המבנה הקיים באופן קשיח החמירה משמעותית את המצב, שכן התוספת משכה את הבניין המקורי ונוצרו סדקים ותפר הפרדה בין התוספת למבנה הקיים. לעניין שיטת התיקון, קבע המומחה כי בנסיבות המקרה מומלץ לא לשנות את שיטת הביסוס הקיימת, אלא לבצע ניתוק מלא ומוחלט של המבנה מהתוספת, וכי לאחר ביצוע הניתוק והסדרת התפר בעזרת ניסור, יש לבצע תיקון הסדקים והנזקים במבנה ובדירות, לרבות צביעת חזיתות.

חרף זאת, בסיכומיו טען ב"כ הנתבע כי התנהלותו של הנתבע בתכנון הממ"דים אינה מגיעה לכדי רשלנות, ולכל היותר עסקינן בטעות בשיקול דעת.

בית המשפט דחה טיעון זה  בקובעו כי המומחה מטעם בית המשפט קבע כי הנתבע שגה בבחירת שיטת הביסוס ושיטת החיבור בין שני המבנים. קביעה זו משמעה שהנתבע הפר את חובת הזהירות שלו כלפי התובעים, ולא פעל כפי שמתכנן סביר ונבון היה פועל בנסיבות העניין, קרי, בחירת שיטת ביסוס התואמת את סוג הקרקע ובחירת שיטת חיבור סבירה בין התוספת למבנה הקיים, והטענה כי שיטת הביסוס שנבחרה על ידי הנתבע הותאמה לתקציב שנקבע על ידי התובעים, אינה טענה היא, ומכל מקום אינה משחררת את הנתבע מאחריותו כמתכנן כלפי התובעים.

בית המשפט קבע  כי לא היה מקום להתעלם מקביעותיו הנ"ל של המומחה מטעם ביהמ"ש ולטעון להעדר רשלנות מצד הנתבע, והדברים נכונים שבעתיים מקום בו הנתבע בחר לתקן את הליקויים שנקבעו על ידי המומחה מטעם ביהמ"ש על חשבונו ותחת פיקוחו של המומחה מטעם ביהמ"ש וללא כל הסתייגות כמתואר לעיל. 

עוד קבע בית המשפט כי אין צורך להכביר במילים אודות חובת הזהירות המוטלת על הנתבע כמתכנן כלפי התובעים, חובה שהופרה על ידו כמצוין לעיל. משכך, חלה על הנתבע החובה לפצות את התובעים בגין הנזק שנגרם להם עקב התרשלותו הנ"ל. 

*כותב המאמר הנו עו"ד, נוטריון ומגשר המתמחה בתביעות של ליקויי בניה כשלים בבניה וירידת ערך למעלה מ-38 שנים. רחוב סמטת הבאר 3 רמת-גן מיקוד 52465

טלפונים: 6728559-03, 6720503-03

פקס' 6739193-03

טל' נייד:  5781323-050

דוא"ל 

אתר: 

כל המידע המוצג במאמר הנו מידע כללי בלבד שנכתב על דעת כותב המאמר בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או ו/ או תחליף לו ו/או חוות דעת משפטית ואינו מהווה המלצה לנקיטת הליכים או להימנעות מהם. ייתכן ובמידע חלו השמטות ו/או טעויות והנו חלקי בלבד ולא ממצה. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים ו/או המצורפים להם. כל המסתמך על המידע הכלול במאמר זה בכל דרך שהיא עושה זאת על אחריותו בלבד ומסיר מכותב המאמר כל אחריות.

אין לשכפל, להעתיק, לצלם, להקליט, לתרגם, לאחסן במאגר מידע, לשדר או לקלוט בכל דרך או בכל אמצעי אלקטרוני, אופטי, מכני או אחר – כל חלק שהוא מתוך מאמר זה, השימוש במאמר זה מותר אך ורק לצורך ציטוט והפנייה למאמר העברתו או חלק ממנו לגורם אחר מהווה הפרה של זכויות היוצרים.

​