2. ליקויי בניה-המחוזי קיבל ערעור כנגד ליגד השקעות ובנין בע"מ בתביעת ליקויי בניה וקבע כי המערערים הוטעו​

 2. ליקויי בניה-המחוזי קיבל ערעור כנגד ליגד השקעות ובנין בע"מ בתביעת ליקויי בניה וקבע כי המערערים הוטעו

ליקויי בניה -המחוזי קיבל ערעור כנגד חברת ליגד השקעות ובנין בע"מ בתביעת ליקויי בניה וקבע כי המערערים הוטעו לחשוב שהם קונים דירה בת 4.5 חדרים, הגם שקנו דירה מוכנה. בית-המשפט המחוזי קיבל את הערעור ופסק כי המערערים אשר היו מיוצגים ע"י עו"ד צבי שטיין מרמת-גן הוכיחו את טענתם שהוטעו לחשוב שהם קונים דירה בת 4.5 חדרים. אין בעובדה כי ראו את הדירה בטרם רכישתה בכדי למנוע טענת מצג השווא. שכן, המערערים לא יכולים היו לדעת ש"המובלעת" האמורה אינה עולה לכלל חצי חדר. רק לאחר קבלת חוות דעת מומחה הבינו שהדירה כוללת אך ורק 4 חדרים. מהעדויות ומחומר הראיות נראה שהמשיבה יצרה במכוון את הרושם שמדובר ב-4.5 חדרים - כדי להפוך את המכירות לאטרקטיביות יותר ורווחיות יותר, ומבלי להעמיד דברים על דיוקם. לפיכך, מתקבל הערעור בסוגיה זו.להלן קטעים נבחרים מפסק הדין(א) בית משפט קמא קבע שחלק התביעה שעוסק בהטעיה ביחס למספר החדרים בדירה מופרך לחלוטין, זאת מאחר שהמערערים קנו את הדירה לאחר שהייתה בנויה ויכולים היו להתרשם באופן ברור ממבנה הדירה וממצבה. עוד נקבע, שהרישום של 4.5 חדרים על גבי כתב ההתחייבות לבנק ועל גבי תאור מצב החשבון, שאינם חלק ממסמכי ההתקשרות, אינו יכול להוות בסיס לקביעה בדבר קיומו של מצג או הטעיה, וטענת המערערים שלא ידעו על העדר קיומו של פתח חיצוני מועלית בחוסר תום לב בניסיון לבסס תביעה בהיקף נרחב.

הערעור(א) המערערים טוענים שהם רכשו מהמשיבה דירה בת 4.5 חדרים כפי שאף נכתב במסמכים שונים כגון המפרט, התשריט, מצב החשבון וכתב ההתחייבות, אך בפועל קיבלו דירה בת 4 חדרים בלבד. לטענתם, מרצף המסמכים עולה חשד לקיומו של מצג שווא. רק לאחר שקיבלו את חוות דעתו של מר גוכמן הסתבר להם שבפועל קיבלו דירה בת 4 חדרים ולכן לא העירו על כך בפרוטוקול המסירה. (ד) לבסוף טוענים המערערים שטעה בית משפט קמא כשלא פסק להם פיצוי בגין עגמת נפש ואף לא פסק להם הוצאות שהוציאו על מומחים. 

דיון והכרעהלאחר שעיינו בהודעת הערעור, בעיקרי הטיעון ובמוצגים ולאחר ששמענו את טיעוני הצדדים בעל-פה, הגענו למסקנה שדין הערעור להתקבל באופן חלקי. (א) מספר החדרים:הדיון בסוגיה דנן נחלק לשני חלקים:הראשון- האם אכן היה מצג של דירה בת 4.5 חדרים או שמא דובר כל העת על 4 חדרים. השני- אם אכן דובר על 4.5 חדרים, האם עצם ראייתם של המערערים את הדירה בעיניהם מונעת מהם כעת להעלות טענה בעניין זה?(אא) כדי להכריע בשאלה הראשונה ולקבוע אם אכן היה מצג שהדירה בת 4.5 חדרים, יש לבחון בראש וראשונה את המסמכים שהיוו בסיס להתקשרות בין הצדדים. מבחינת מסמכים אלה, כפי שיובהר להלן, עולה שבאחדים מהם נרשם מספר החדרים 4, ובאחרים נרשם 4.5. ההסכם עצמו אינו נוקב במספר חדרים ומפנה לנספחים א', ב', ג' שבו. בנספח א' להסכם צוין שהדירה בת 4 חדרים.בנספח ב', הוא המפרט, יש נתונים סותרים:בכותרת המפרט צוין שהדירה בת 4 חדרים, לאחר שהמספר המקורי של החדרים (4.5) נמחק בטיפקס ואילו בסעיף 3.1 למפרט צוין שהדירה בת 4.5 חדרים. בנספח ג' להסכם, כפי שצורף לכתב התביעה (להלן:- "התשריט"), מצוין שוב שמדובר בדירה בת 4.5 חדרים, ובגוף התוכנית, מצוין במילים "חצי חדר".המשיבים חולקים על טענת המערערים שנספח "ג" האמור הוא התכנית שצורפה להסכם, אך לא השכילו להציג תכנית שונה. בדף מצב החשבון מיום 28.9.97, שערכה המשיבה ומסרה אותו למערערים צויין, שהדירה היא דירה מספר 27, בקומה 7, בת 4.5 חדרים וגודלה 127 מ"ר (מוצג 9 למוצגי המערערים). בכתב ההתחייבות שנערך על-ידי בנק לאומי למשכנתאות והמשיבה חתמה עליו ביום 29.9.97 צויין, שהמערערים רכשו זכויות בעלות בדירה בת 4.5 חדרים (מוצג 10 למוצגי המערערים).(בב) מחד גיסא, מונחים לפנינו נספח א' להסכם שבו צוין 4 חדרים וכן סעיף 13.8 להסכם שבו מצהיר הרוכש שידוע לו כי אך ורק תנאי החוזה והצהרות והתחייבויות החברה בחוזה מחייבות אותה ומהוות תנאי מחייב ביחסי הצדדים וכי החברה לא תהיה קשורה בכל הבטחות, הצהרות, הסכמים, השפעות והתחייבויות, בעל-פה או בכתב, שאינן נכללות בהסכם זה;מאידך גיסא, לפנינו רצף מסמכים, שמכילים סתירה באשר למספר החדרים בדירה, סתירה שפועלת לרעת המשיבה ותומכת בטענת המערערים לקיומו של מצג שווא. המסמך השנוי ביותר במחלוקת הוא הקרוי בפינו תשריט. התשריט ככל הנראה לא היה חלק ממסמכי ההתקשרות, אף על פי שהיה אמור להיכלל ביניהם והרושם המתקבל הוא שהיה מסמך דומיננטי בקשר שבין המשיבה לבין המערערים. מקורו של רושם זה בראש ובראשונה, שהתכנית האמיתית של הדירה נמצאה רק בחוות דעתו של מר שעיו, המומחה מטעם המשיבה, וב"כ המשיבה טען שהתכנית לא צורפה להסכם כי לא הייתה מחלוקת על תוכנה.אי צירוף התכנית להסכם פועל לרעת המשיבה. אף מר שעיו בעצמו, אף על פי שקיבל את התכנית לידיו, התייחס בחוות דעתו לתשריט וקבע כי המצג הקיים עונה על המצג שהיה ידוע נכון למועד חתימת החוזה ותואם את התשריט שצורף לחוזה (נספח ג' לתביעה, למעט כיווני הדירה, עמ' 9 לחוות הדעת, מוצג 13 למוצגי המערערים).מכאן, שאף מר שעיו לא הבחין בהבדל מהותי בין התשריט לתכנית והתייחס אליו, ככל הנראה לנוכח עמדת המשיבה דאז, כחלק ממסמכי ההתקשרות.אם מר שעיו, מומחה מטעם המשיבה, התייחס לתשריט בדרך זו, אפשר להבין מדוע אף המערערים ייחסו לו חשיבות מרובה, בעיקר כשאליו מצטרף אף הכתוב בסעיף 3.1 למפרט.(גג) זאת ועוד. אמנם אין חולק שמצב החשבון וכתב ההתחייבות נערכו לאחר החתימה על ההסכם, ואינם חלק ממסמכי ההתקשרות, ולכן לכאורה לא היו המערערים יכולים להסתמך עליהם; אולם המסמכים מלמדים שככל הנראה הוצג כל העת מצג של 4.5 חדרים. עובדה היא שאף הבנק שערך וניסח את כתב ההתחייבות הבין שמדובר בדירה בת 4.5 חדרים והמשיבה חתמה על מסמך זה, מבלי להסב תשומת הלב למספר החדרים הנכון לדעתה. לסיום נקודה זו נציין, שמר קנטור, מנהל הבנייה מטעם המשיבה עד סוף שנת 1997, הודה בחקירתו שהוא לא מכר את הדירה והוא אינו יודע מה דובר בעת המכירה, וכן העיד שהשטח המהווה לכאורה את חצי החדר או את החדרון נבנה בשל העובדה שבכך השתפרו סיכויי המכירה. מכל האמור לעיל עולה שהמערערים הוכיחו את טענתם שהוטעו לחשוב שהם קונים דירה בת 4.5 חדרים. (דד) באשר לטענה שהמערערים ראו את הדירה בעיניהם טרם רכישתה, אנו מקבלים את עמדת ב"כ המערערים, שהמערערים לא יכולים היו לדעת ש"המובלעת" האמורה אינה עולה לכלל חצי חדר. המערערים לא כפרו שראו את הדירה הבנויה, אך טענו שלא ידעו ש"המובלעת" האמורה אינה יכולה להיחשב חצי חדר; רק לאחר קבלת חוות דעת מומחה הבינו שהדירה כוללת אך ורק 4 חדרים. מהעדויות ומחומר הראיות נראה שהמשיבה יצרה במכוון את הרושם שמדובר ב-4.5 חדרים - כדי להפוך את המכירות לאטרקטיביות יותר (כדברי מר קנטור) ורווחיות יותר, ומבלי להעמיד דברים על דיוקם. לפיכך אנו מקבלים את הערעור בסוגיה זו ומחייבים את המשיבה לשלם למערערים בגין ראש נזק זה סך של 5,500$ לפי שווים בשקלים במועד הגשת התביעה כשהם משוערכים לערכי היום.זהו הסכום שקבע השמאי מטעם המערערים ואישר השמאי מטעם בית המשפט במענה לשאלות ההבהרה שנשלחו לו. (ד) עוגמת נפש: מהנטען ע"י המערערים ומעיון בנספחים לכתב התביעה עולה שהם עברו דרך ייסורים קשה לאחר רכישת הדירה, כשכל חטאם היה שרכשו במיטב כספם את הדירה ורצו לקבלה ללא ליקויים וכשהיא מתאימה למה שהובטח להם. המערערים לא זכו לטיפול הולם מצד המשיבה במתן פתרון לטענותיהם ואף בית משפט קמא קבע שהתייחסות המשיבה הייתה התייחסות מזלזלת, כבדה, איטית ומתפתלת וכללה פתרונות חלופיים חלקיים (שורות 11-13 בעמוד 55 לפסק-הדין). אין זה צודק להתעלם מהיחס ומאי הנוחות שלהם נחשפו המערערים במשך למעלה מ-3 שנים עד להגשת כתב התביעה ולמעשה עד היום. לפיכך, אנו מחייבים את המשיבה לשלם למערערים סך של 18,000 ש"ח בגין עוגמת הנפש שנגרמה להם (בערכי היום). 

 סוף דברהערעור מתקבל באופן חלקי. המשיבה תשלם למערערים סך בשקלים השווה ל-(א) 5,500$ בגין ההטעיה באשר למספר החדרים בדירה, לפי שווים בשקלים במועד הגשת התביעה וכשהם נושאים הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל. (ב) 18,000 ש"ח בגין עוגמת הנפש שנגרמה למערערים. (ג) המשיבה תשא בהוצאות המערערים וכן בשכ"ט עו"ד בסך של 25,000 ש"ח בשתי הערכאות. הפיקדון יוחזר למערערים. ליקוי בניה54678313 אילן ש. שילה, שופט  עוזי פוגלמן, שופט  הילה גרסטל, שופט תאב"ד 

ליקויי בניה

​