151. קבלן ריצוף, עזרן, חויב לפצות בעלי דירה שהיו מיוצגים על ידי עו"ד צבי שטיין מרמת-גן בגין ביצוע רשלני של ציפוי ריצוף בדירתם

קבלן ריצוף, עזרן, חויב לפצות בעלי דירה שהיו מיוצגים על ידי עו"ד צבי שטיין מרמת-גן בגין ביצוע רשלני של ציפוי ריצוף בדירתם 

להלן קטעים נבחרים מפסק הדין:

התובעים ביקשו לערוך שיפוץ בביתם, ובין היתר רצו לחדש את הרצפה. לאחר בירור שערכו, איתרו התובעים את החומר X-bond אשר נמצא מתאים לצורכיהם. התובעים פנו ליבואן החומר, שהמליץ להם על הנתבע כמי שעבר הסמכה מתאימה לשימוש בחומר.

 ביום 27.5.2017 נחתם בין התובעים לנתבע הסכם לביצוע עבודות לציפוי הרצפה בבית התובעים, והיבואן לא היה חלק מהסכם זה (נספח 7 לתצהיר עדות ראשית התובעים ולהלן: ההסכם). לפי ההסכם, חיפוי הרצפה ייעשה בקומת הקרקע בחומר X-bond (להלן: העבודות), והביצוע יכלול שלושה רכיבים: ניקוי המשטח והכנתו לקראת חיפוי, יישום החיפוי על גבי כל המשטח בשלוש שכבות ויישום סילר לגימור, מבריק או מט בהתאם לדרישת הלקוח. 

ביום 28.5.2017 החל הנתבע בעבודות השיפוץ. אלו נמשכו שבוע ימים, ובמהלכם התובעים יצאו מהבית. את החומרים לביצוע העבודות סיפק הנתבע.

בתחילת יוני 2017, סמוך לסיום העבודות, איתרו התובעים ליקויים בציפוי הרצפה, דיווחו על כך לנתבע, וזה ביצע ביום 21.6.17 תיקון בשטח מקומי (להלן: התיקון הראשון) (ראו נספח 9 לתצהיר התובעים; ס' 27 לתצהיר התובעים; ס' 31 לתצהיר הנתבע).

כחצי שנה לאחר מכן, בסוף דצמבר 2017, איתרו התובעים קילופים ושריטות ברצפה ועדכנו את הנתבע בסמוך לכך. רק לאחר מספר חודשים, ביוני 2018, ביצע הנתבע תיקון נוסף (להלן: התיקון השני). לטענת התובעים גם תיקון זה לא צלח, והם ביקשו מהנתבע לבצע תיקון נוסף, אך הדבר לא עלה בידם. בהמשך, הגישו התובעים את התביעה דכאן. 

נקודת המוצא לדיון הינה סעיף 2 לחוק חוזה קבלנות, תשל"ד-1974 (להלן: חוק חוזה קבלנות) הקובע כי: "הקבלן חייב לעשות את המלאכה או לתת את השירות והמזמין חייב לשלם את השכר, הכל לפי המוסכם בין הצדדים."

במקרה דנן, אין חולק על קיומם של ליקויים בציפוי (ראו ס' 30 - 41 לכתב התביעה; ס' 31 לתצהיר הנתבע; חוות דעת מומחה בית המשפט) ומכאן שהנתבע לא עמד בחובתו לפי לחוק חוזה קבלנות.

כאמור לעיל, לטענת הנתבע אין להטיל עליו אחריות היות שמומחה בית המשפט הסיק שהחומר אותו יישם בבית התובעים היה פגום, והוא עצמו פעל בהתאם לכל הוראות היבואן. מכאן, שהשאלה הנדרשת להכרעה הינה האם יש מקום להטיל אחריות על הנתבע, בהנחה שהחומר בו עשה שימוש בביצוע העבודה היה פגום, ולאור לשון ההסכם בין הצדדים.

סייג לאחריות של קבלן ניתן למצוא בסעיף 3 לחוק חוזה קבלנות הקובע כך:

"(א) לא היו המלאכה או השירות בהתאם למוסכם (להלן - פגם), על המזמין  להודיע לקבלן על הפגם זמן סביר לאחר שגילה אותו או שהיה עליו לגלותו, ואם הפגם ניתן לתיקון – לתת לקבלן הזדמנות נאותה לתקנו.

051293710(ב) אין המזמין זכאי להסתמך על הפגם  -

054678313(1) אם לא קיים את המוטל עליו לפי סעיף קטן (א) זולת אם ידע הקבלן על הפגם;

 (2) אם בא הפגם מסיבה שהמזמין אחראי לה."

דא עקא, שבענייננו, לא מתקיים אף אחד מהתנאים הנ"ל. החומר בו נעשה שימוש נקנה ע"י הנתבע בעצמו, וניסיונו של הנתבע לטעון כי התובעים בהתנהגותם גרמו לליקויים, היות שלא עשו שימוש זהיר ברצפה, לא הוכחה. אמנם, בהתכתבות בין הצדדים הנתבע כתב לתובע כי "צריך להיות יותר עדין עם הרצפה מאשר עם קרמיקה גרירת רהיטים וחפצים זה בעיה" (ראו התכתבות מיום 12.2.2018, נספח 11-12 לתצהיר התובעים), אך פרט להודעה זו, שנשלחה כ - 8 חודשים לאחר גמר העבודות, לא הוצגה כל ראיה ע"י הנתבע להתנהגות לא זהירה של התובעים. מנגד, התובע הצהיר כי התובעים פעלו בהתאם להנחיות שניתנו להם בדקדקנות, וכי הכניסה אל הבית נעשתה בתיאום מלא מול הנתבע, תוך ביצוע הנחיותיו, באישורו של הנתבע ובזהירות רבה (ראו ס' 64 לתצהיר; פרו' עמ' עמ' 37 ש' 27-36; עמ' 38 ש' 1-7). עדותו זו של התובע לא נסתרה כהוא זה ע"י הנתבע.

על חלוקת האחריות בין קבלן למזמין לפי חוק חוזה קבלנות עמד המלומד זמיר בספרו, חוק חוזה קבלנות, תשל"ד - 1974 484-485 (פירוש לחוקי החוזים בעריכת ג' טדסקי 1994) - 

"ההתייחסות היחידה בחוק חוזה קבלנות לחלוקת האחריות בין הצדדים בקשר לפגמים שמקורם במזמין מצויה בסעיף 3(ב)(2), השולל את אחריות הקבלן לפגם שבא מסיבה שהמזמין אחראי לה. זהו הסדר לאקוני וסתום למדי, משום שאין הוא מבהיר באילו נסיבות ייחשב הפגם כבא מסיבה שהמזמין אחראי לה. אולם דווקא הלאקוניות של הסדר זה מאפשרת לתלות במילים אלה את הפיתרון הראוי, ברוח הניתוח דלעיל. כלומר, המזמין ייחשב ה'אחראי׳ לפגם, אם מקור הפגם באי־ התאמה של חומרי הגלם, הנכס שבו תיעשה המלאכה, התוכניות או הוראות הביצוע שסיפק המזמין, זולת אם בנסיבות העניין היה על הקבלן להזהירו שהם יגרמו, או עלולים לגרום, פגם במלאכה או בשירות. להבדיל מ״גרימה״, "אחריות״ לפגם איננה מרמזת לקשר סיבתי עובדתי גרידא, אלא מאפשרת להתחשב בשיקולי מדיניות...

ממבנהו של סעיף 3 ניתן להסיק כי נטל השכנוע לכך שנתקיימו העובדות שבגינן המזמין הוא האחראי לפגם, מוטל על הקבלן. שכן, מדובר בחריג לאחריות של הקבלן לפגם (ההנחה היא שעצם הפער בין הביצוע לבין החוזה הוכח). כפי שראינו לעיל, זהו כלל רצוי, משום שנקודת המוצא הראויה היא אכן שהקבלן נושא באחריות להתאמת המלאכה או השירות, ואם הוא מבקש להעביר את האחריות לפגם כלשהו אל שכם המזמין, יתכבד וישכנע שנתקיימו הנסיבות המצדיקות זאת. נטל השכנוע חל הן על עצם מקורו של הפגם, הן על כך שלא היה על הקבלן להבחין בגורם הפוטנציאלי לפגם ולהתריע עליו באזני המזמין המזמין עשוי להיחשב כ״אחראי" לפגם גם כאשר הפגם לא בא בשל מעשהו או מחדלו הישיר, אלא גם בשל מעשיו או מחדליו של אדם אחר. למשל, אם האדם שפיקח על ביצוע המלאכה מטעם המזמין נתן הוראות שגויות, וסירב לשנותן למרות דברי האזהרה של הקבלן, לא יישא הקבלן באחריות לפגם שנגרם בעטיין".

אין בטענת הנתבע כי בהתאם להסכם בין הצדדים ניתנה על ידו אחריות לעבודה בלבד ולא לחומרים כדי לשנות את מסקנתי. ראשית, הלכה היא כי חובת הזהירות של קבלן כלפי מזמין העבודה אינה תלויה או מוגבלת על ידי ההסכמות החוזיות ביניהם, אלא עומדת בפני עצמה מכוח הדין (ראו ע"א 6507/11 מפעלי לוקי לבניה בע"מ נ' ג.ד עיט חברה לשירותים בע"מ (נבו 11.3.2014); ע"א 3573/15 פלוני נ' יפים פרידמן ובניו בע"מ (נבו 4.6.2017); ת"א (מחוזי מרכז) 46618-12-14 אמות השקעות בע"מ נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ (נבו 4.7.2021)).

לצד זאת, גם נקבע בפסיקה שעל הקבלן חלה חובה להתריע על קיומו של הפגם גם מקום שהמזמין מספק את החומר לקבלן (ולא זה המקרה בענייננו, שכן הנתבע הוא שסיפק את החומר), וכי תוטל אחריות על הקבלן אם לא יישם אותו כראוי ואם לא התריע על הליקויים האפשריים (ראו ת"א (מחוזי חיפה) 10432/97 מ.ג.מ.נ. חברה לעבודות הנדסיות בע"מ נ' הכשרת הישוב חברה לבטוח בע"מ (נבו 18.6.2006); ת"א (שלום חי') 43183-05-19 גילי גולדברג הורוביץ נ' סאקויה פרוייקטים בעץ ואבן בע"מ (נבו 19.5.2022)).

שנית, גם מומחה בית המשפט, שהניח שהחומר בו נעשה שימוש היה פגום, קבע כי היה על הנתבע להבחין בכך בעת ביצוע העבודה על ידו, ולכן יש להטיל עליו אחריות.

מן המקובץ עולה, כי אין בהוראות ההסכם כדי לגרוע מאחריותו של הנתבע כלפי התובעים, ובהתאם להוראות הדין ולפסיקה הנוהגת, מוטלת על הנתבע, אשר סיפק את החומר וביצע את העבודה, האחריות המלאה כלפי התובעים.

לא נעלמה מעיני טענתו של הנתבע לפיה פעל בהתאם להוראות היבואן. עם זאת, הנתבע לא הביא עדותו של היבואן לתמיכה בגרסתו זו, והדבר נזקף לחובתו (ע"א 548/78 פלונית נ' פלוני, פ"ד לה(1) 736 (1980); ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' סלימה מתתיהו, מה(4) ((1991) 651. אגב אורחא ייאמר, כי גם אם נקבל טענתו זו של הנתבע, משהליקויים חזרו על עצמם, יכול היה הנתבע לבדוק בעצמו את הוראות היצרן, כשם שעשו התובעים (וגילו כי החומר יושם בניגוד לכאורה להוראות היצרן - ראו נספחים 19 ו-45 לתצהיר התובעים). כך או אחרת, בוודאי שאין בטענות אלו של הנתבע כדי לסייג את אחריותו כלפי התובעים בהתאם לחוק חוזה קבלנות.

לאור כל האמור לעיל, מצאתי כי האחריות כולה מוטלת על כתפי הנתבע, והתובעים זכאים להסתמך על הפגם ולזכות בפיצוי כספי בגינו. כפי שעולה בבירור מהראיות (ראו התכתבויות שצורפו לתצהיר התובעים),  התובעים נהגו כמצוות הוראות סעיף 3 לחוק חוזה קבלנות, ונתנו לנתבע הזדמנות נאותה לתקן את הפגמים. בנסיבות אלו, לא עומדת עוד לנתבע זכות תיקון, וממילא הוא גם מסרב ליתן אחריות לביצוע העבודות (ראו ס' 18 לכתב התביעה; עדות הנתבע פרו' עמ' 57 ש' 27-35).

אני ערה לטענות הנתבע ביחס ליבואן, הן בעניין תקינות החומר והן בעניין ההנחיות שניתנו לו על ידו (ראו תצהיר הנתבע; עדות הנתבע וס' 7-9 לסיכומיו). גם לא נעלמה מעיני חוות דעת מומחה בית המשפט שכתב כי "החומר שסופק לנתבע היה כנראה במצב לא תקין, לא טרי ולא מילא את ייעודו" (ראו גם עדות המומחה בסוגייה זו, פרו' עמ' 18 ש' 34-34; עמ' 19 ש' 1-4). ואולם, גם אם יש ממש בטענות בעניין תקינות החומר  - ואיני נדרשת להכריע בעניין זה, אין בכך כדי להפחית מהיקף האחריות שחלה על הנתבע כלפי התובעים, בהיותו הקבלן עימו הם התקשרו, ולאור חוק חוזה קבלנות והפסיקה הנוהגת.

כפי שנכתב בפתח הדברים, עניינו של ההליך דכאן ביחסים בין התובעים לנתבע בלבד, והיבואן אינו צד להליך, ואף לא להסכם שנכרת בין הצדדים. לפיכך, אין מקום להתייחס לשאלת קיומה של אחריות של היבואן כלפי הנתבע, ואף לא לחלוקת האחריות ביניהם (כפי שעולה לכאורה מחוות דעתו של מומחה בית המשפט), ודי בהטלת אחריות על הנתבע כדי לזכות את התובעים בפיצוי מלא בגין הנזקים שנגרמו להם (זאת בהתאם לדוקטרינת המעוולים במשותף לפי סעיף 11 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]). כמובן, שאין בקביעותיי במסגרת הליך זה כדי למנוע מהנתבע לנקוט הליכים משפטיים כנגד היבואן, במסגרתם תוכל להיבחן שאלת אחריותו של היבואן כלפי הנתבע.

לאור כל האמור לעיל, אני מורה  לנתבע לשלם לתובעים את הסכומים הבאים:

כל הסכומים שנפסקו יהיו בתוספת ריבית שקלית מהיום ועד למועד הפירעון.

ניתן היום, י' כסלו תשפ"ו, 30 נובמבר 2025, בהעדר הצדדים.      

​