150. חברת קרן פז חברה לבניין בע"מ מקבוצת חנן מור, חויבה לשלם כ-900,000 ₪ פיצויים בגין ליקויי בניה לדיירי בית משותף ביבנה, אשר היו מיוצגים על ידי עו"ד צבי שטיין מרמת גן.
150. חברת קרן פז חברה לבניין בע"מ מקבוצת חנן מור, חויבה לשלם כ-900,000 ₪ פיצויים בגין ליקויי בניה לדיירי בית משותף ביבנה, אשר היו מיוצגים על ידי עו"ד צבי שטיין מרמת גן.
להלן קטעים נבחרים מפסק הדין:
זוהי תביעת דיירי הבניין ביבנה, באמצעות נציגות הבית המשותף, נגד חברת קרן פז חברה לבניין בע"מ שהקימה את הבניין. עיקר טענות התביעה נוגעות לליקויי בנייה ברכוש המשותף, ליקויים במערכות הבניין ותשלום למומחים רבים לצורך הערכת הנזק ועלות תיקונו.
תהליך מסירת הדירות לידי התובעים החל בחודש אוגוסט בשנת 2015. ביום 23.8.20215 שלחו התובעים לנתבעת מכתב המפרט את הליקויים. ביום שלמחרת שלחו לנתבעת את חוות הדעת, וביום 3.9.20215 שלחו התובעים מכתב נוסף בדרישה כי תתקן הליקויים. לכל פניות אלו, נטען, לא התקבלה תשובה בכתב מהנתבעת.
נדמה כי כבר בשלב זה עברה מערכת היחסים שבין הצדדים ללעומתית. כך כתבה הנתבעת לתובעים, בין היתר, בדוא"ל מיום 8.6.2016: "לאור אי הסכמה בנושאים שונים, ולאור האווירה המתלהמת ששררה בפגישה, והסגנון הבוטה והבלתי מתקבל שבה הוצגה עמדתכם, אנו מעבירים בימים אלו את הדו"ח שלכם לעריכת חוות דעת נגדית של מהנדס מטעמנו, דובי דוד. הוא יצור עמכם קשר בימים הקרובים לצורך סיור עם נציג מטעמכם, ולאחר עריכת הדו"ח אנו נפעל על פי המלצותיו".
בתגובה, כבר באותו יום נשלח מטעם התובעים מכתב התראה הכולל דרישה לביצוע תיקון הליקויים. למכתב זה נוספו מכתב התראה מיום 29.6.2016, ומכתב אל משרד הבריאות, עיריית יבנה וחברת החשמל מיום 13.7.2016, בו מפורטות טענות שונות באשר למפגעי בטיחות, תברואה, רעש, ריח וכיו"ב.
קצרה היריעה לפרט את כל התכתובות והמגעים שהיו בין הצדדים לאורך השנים (ומפורטת באריכות, יתרה, בכתב התביעה ובסיכומי התובעים). על כן, אציין כי מעת לעת התקיימה תכתובת בין הצדדים באשר לליקויים השונים בבניין ודרישות חוזרות מצד התובעים לתיקונם, וכי הנתבעת ביצעה תיקונים כאלו ואחרים בבניין. בתקופה שבין מסירת הדירות לתובעים להגשת התביעה דנן, שלחו התובעים לנתבעת מכתבים באשר להצפה בחניון, סדק שנתגלה בבניין (שעלות תיקונו הוערכה בסך של 10,000 ש"ח), בעיות ניקוז, רטיבויות, תקלות במערכת האינטרקום, חיבור מערכת החשמל הסולארית ועוד.
לכתב התביעה צרפו התובעים חוות דעת כוללות ומעודכנות בדבר ליקויי הבנייה בבניין וליקויים במערכות הבניין. לצרכי אגרה העמידו התובעים את תביעתם על סך של 1,200,000 ש"ח.
הנתבעת טענה בכתב ההגנה כי התביעה הוגשה בשיהוי ניכר, וזאת למרות שסיפקה מענה מלא לדרישותיהם החוזרות, נשנות ומתפתחות של התובעים. כן טענה כי התביעה מבוססת בעיקרה על חוות דעת המומחים מבלי שהתובעים שילמו על מרבית התיקונים, ולא התבקש תיקון בעין. על כן, ומטעמים אלו, דין התביעה להידחות. עוד טענה הנתבעת, כי תקופות הבדק והאחריות השונות לבניין חלפו זה מכבר ואין לחייב את הנתבעת בתיקונים. בחלוף הזמן, יש שהנזקים נגרמו עקב בלאי או תחזוקה לקויה אולם השתהות התובעים פגעה ביכולת הנתבעת להוכיח טענה זו. לתמיכה במסקנתה צירפה הנתבעת לכתב הגנתה חוות דעת של המהנדס עמית זיו, לפיה עלות תיקון הליקויים בבניין עומדת על סך של 27,000 ש"ח בלבד.
הנתבעת טוענת כי התובעים הגישו תביעתם בשיהוי ניכר המצדיק דחיית התביעה. הבניין נמסר לדיירים במהלך שנת 2015, ואילו התביעה הוגשה כמעט כשבע שנים לאחר מכן. אין חולק כי בין הצדדים התקיימה תכתובת ענפה לאורך השנים, כפי שתוארה בקצרה לעיל, וכי הנתבעת, כפי שציינה בכתב ההגנה, ביצעה מספר תיקונים, למצער ניסיונות, בהתאם לדרישות התובעים. סביר כי חלוף הזמן פוגם ביכולת לבחון האם ליקוי כזה או אחר מקורו בעבודת הנתבעת או בבלאי טבעי אך לשם כך מונו מומחים מטעם בית המשפט. כמו כן, השיהוי הנטען פועל לחובת שני הצדדים, והדיון בחוות דעת המומחים ידגים זאת.
טוב היו עושים התובעים לו היו מגישים תביעתם קודם לכן אך איני סבור כי חל שיהוי בהגשת התביעה, בוודאי לא שיהוי המצדיק דחיית התביעה. לאורך כל התקופה, מיום המסירה ועד להגשת התביעה, פנו התובעים לנתבעת שוב ושוב בטענות בדבר ליקויים, ונעשו ניסיונות לבצע תיקונים על ידי הנתבעת. מכך עולה כי התובעים לא השתהו בהגשת התביעה, ובוודאי שלא זנחו את התביעה, אלא אולי נהגו דווקא בתום לב עת נתנו לנתבעת הזדמנויות חוזרות לבצע את התיקונים.
לטענת הנתבעת יש לדחות התביעה מאחר שמדובר בתביעה כספית בגין סכום שרובו לא שולם על ידי התובעים ואף לא נתבקש סעד של צו ביצוע בעין. הנתבעת סומכת טענתה על פסק דין שניתן בבית משפט השלום בירושלים – נציגות הבית המשותף איה אורן (נאמן) נ' נוה - גד בנין ופתוח בע"מ (17.10.2019).
לאחר עיון בפסק הדין, מצאתי כי אין ממש בטענת הנתבעת. הנושא העיקרי הנדון בפסק הדין הנ"ל הוא שאלת היריבות המשפטית, למעשה היעדרה, בין נציגות הבית המשותף לבין חברת הבנייה. כבוד השופט דלוגין כבר דחה טענת הנתבעת בעניין זה בהחלטה מיום 26.2.2023, נוכח העובדה שהתביעה דנן הוגשה הן על ידי בעלי הדירות והן על ידי הנציגות, וממילא אין מדובר בפסיקה המחייבת בית משפט זה.
באשר לטענה הנזכרת ברישא של סעיף זה, הרי שמדובר בהערת אגב (הנזכרת בסעיף 22 לפסק הדין) ולא בקביעה שיפוטית, אשר עוסקת במצב היפותטי שאינו רלוונטי לעניינו כאמור לעיל, וממילא אין בה לחייב בית משפט זה. מלבד הערת אגב זו, אין כל תימוכין לטענת הנתבעת, והיא אף נוגדת את הדין שכן מטרת הפיצויים היא להעמיד את הניזוק במצב שבו היה אלמלא בוצעה כלפיו העוולה או הפרת החוזה, ולאו דווקא להחזיר לו כספים שכבר שולמו.
נוסף על כן, למעלה מן הצורך, ועל אף שלא נדרש סעד של תיקון על ידי מי מהצדדים, ממילא מצאתי כי אין להתיר לנתבעת לעשות כן.
טענה מקדמית נוספת שמצאתי להתייחס אליה היא טענת הנתבעת כי עיריית יבנה אחראית לחלק מהליקויים הנטענים וכי התובעים היו צריכים לצרפה כנתבעת להליך. ככל שהיה בסיס לטענת הנתבעת, לא מן הנמנע כי הייתה מגישה הודעה לצד שלישי נגד העירייה. משלא עשתה כן, אין לה להלין אלא על עצמה. למען הזהירות אוסיף כי אין קביעה בחוות הדעת של המומחים מטעם בית המשפט כי לעירייה אחריות לנזק כזה או אחר חלף הנתבעת, וממילא הטענה לא הוכחה.
אקדים ואומר, כי בעניינינו יש לאמץ את מסקנות חוות דעתם של המומחים מטעם בית המשפט. לאור האמור לעיל, יש לקבל את קביעות המומחים ולחייב את הנתבעת במכלול הסכומים שנקבעו ויפורטו להלן.
יש להתייחס לטענת הנתבעת כי התובעים הסתמכו על מסמכים שאינם חלק מהמערכת ההסכמית שבין הצדדים, וכי חלק מקביעותיהם של המומחים מטעם בית המשפט נסמכות על מסמכים אלו. נדמה כי כוונת הנתבעת הינה לדוחות פיקוח עליונים שהוכנו על ידה. אלו נמצאו על ידי התובעים במחסן הבניין בתקופה סמוכה להגשת התביעה. הטענה באשר להסתמכות על דוחות אלו שלא כדין הועלתה על ידי הנתבעת במסגרת שאלות ההבהרה למומחים ובסיכומיה.
תמוה בעיניי מדוע עלתה טענה זו בשלב כה מאוחר יחסית של ההליך. דוחות אלו הובאו בידי התובעים כחלק מכתב התביעה. בעת מינוי המומחים הובהר לצדדים כי יובאו בפניהם כתבי הטענות בשלמותם. לו היה ממש בטענת הנתבעת, ברי כי הייתה מתנגדת להצגת הדוחות כבר בכתב הגנתה, ולמצער טרם הצגתם בפני המומחים. כמו כן, ממילא מדובר במסמכים שהוכנו על ידי הנתבעת ומצויים ברשותה. מעיון בחוות דעת המומחים, נדמה כי הסתמכותם הייתה בעיקר על חוות הדעת שהוגשו מטעם הצדדים והתקינה הישראלית.
בנסיבות שפורטו, אין לקבל טענה זו של הנתבעת.
לסיכום, לאחר תשובות מומחה המערכות לשאלות ההבהרה והכרעה בסכומים שהותיר לשיקול דעת בית המשפט, סך עלות תיקון הליקויים במערכות הבניין הוא 307,816 ש"ח, לפני הוספת עלויות כגון פיקוח, ביצוע על ידי קבלן מזדמן ומע"מ.
לסיכום, לחוות דעת המומחה לזר יש להוסיף עלות פיקוח בשיעור 12%, עלות ביצוע בידי קבלן מזדמן בשיעור 15% וכן מע"מ בשיעור 18%. לפיכך, סך הפיצוי בתחום ליקויי הבנייה יעמוד אם כן על 231,746 ש"ח. באשר למערכות הבניין, יש להוסיף לקביעת המומחה קול עלות פיקוח בשיעור 12% וכן מע"מ בשיעור 18%. על כן, הפיצוי הכולל בתחום זה יעמוד על סך של 406,810 ש"ח. בסך הכל, ובהתאם לקביעות המומחים, התובעים זכאים לפיצוי בסך של 638,556 ש"ח.
סוף דבר
הנתבעת תשלם לתובעים סך של 638,556 ש"ח. סכום זה ישולם תוך 30 יום בצירוף ריבית שקלית כדין מיום הגשת התביעה ועד למועד מתן פסק דין זה, שאם לא כן, יישא דמי פיגורים כדין עד למועד התשלום המלא בפועל.
בנוסף, הנתבעת תשלם הוצאות התובעים בסך של 75,000 ש"ח ושכר טרחת עורך דין בסך 55,000 ש"ח. סכומים אלו ישולמו תוך 30 יום, שאם לא כן יישא דמי פיגורים כדין עד למועד התשלום המלא בפועל.
ניתן היום 4.9.2025