130. בית משפט השלום בתל אביב דחה ביום 3.1.2021 בקשה לביטול פסק בוררות שניתן על ידי עו"ד צבי שטיין כבורר בסכסוך בין בעל הקרקע לבין החברה הקבלנית

בית משפט השלום בתל אביב דחה ביום 3.1.2021 בקשה לביטול פסק בוררות שניתן על ידי עו"ד צבי שטיין כבורר בסכסוך בין בעל הקרקע לבין החברה הקבלנית

 

להלן קטעים נבחרים מפסק הדין

 

 

 

 

לפני בימ"ש בקשה לביטול פסק בוררות.

 

הבקשה

 

המבקשים הגישו ביום 27.5.20 בקשה להארכת מועד להגשת בר"ע וביום 2.7 הגישו בקשה לביטול פסק בוררות, הוא נספח א' לבקשה, ובקשת רשות ערעור על חלק מפסק הבורר עו"ד צבי שטיין מיום 4.5.20, בגדרו חויבו בתשלום סך של 896,088 ₪ ובהוצאות ושכ"ט לטובת המשיבים.

 

המבקשת 1 והמשיבים (בעלי זכויות במקרקעין) התקשרו בחוזה, הוא נספח ב' לבקשה. בחוזה נקבע, בין היתר, כי אם תשיג המבקשת 1 זכויות בניה ו/או אחוזי בניה נוספים מעבר לזכויות שהיו קיימות במועד חתימת ההסכם, יהיה עליה לשלם למשיבים כפי חלקם בתוספת הבניה שהוגדרה, כ-"זכויות בניה ו/או אחוזי בניה" נוספים.

 

לאחר חתימת החוזה,  המבקשת 1 גרמה לקבלת זכויות בניה ל- 4 דירות נוספות. עם קבלת הזכויות היא שילמה למשיבים סך של כ- 450,000 ₪, כפי חלקם בשווי הזכויות הנוספות שהתקבלו, בהתאם לחוו"ד שהתקבלה.

 

המשיבים דרשו לקבל סך של כ- 1,000,000 ₪ נוספים (לצד דרישות נוספות), בטענה שיש לשלם להם כפי חלקם משווי הדירות שנוספו כבנויות, ולא משווי זכויות הבניה שנוספו.

בסיומה של בוררות, התקבלה עמדת המשיבים והמבקשים חויבו בתשלום סך של כ- 900,000 ₪ (קרן), בתוספת הוצאות ושכ"ט עו"ד.

 

דיון והכרעה

 

כאמור לעיל, הבקשה הוגשה בהסתמך על סעיף 29ב' לחוק הבוררות תשכ"ח-1968 (להלן: "חוק הבוררות") שעניינו הגשת בקשת רשות ערעור, על פסק הבוררות. אולם, כאמור בדיון, המבקשים בחרו לוותר על בקשת רשות הערעור ולהותיר את הבקשה לביטול פסק הבוררות.

 

אולם, למעלה מן הדרוש בימ"ש בחן את הטענה לפיה הכרעת הבורר גרמה לעיוות דין למבקשים עקב התעלמות כביכול מתכנה של ההסכמה הכתובה בסעיף 12.12 לחוזה.

 

מפאת חשיבות ניסוח הסעיף נשוא המחלוקת בין הצדדים להלן יובא תוכן סעיף 12.12 לחוזה שקובע כך "מוסכם בזה, כי אם יתקבלו אחוזי בנייה נוספים ו/או זכויות בנייה נוספות ו/או הקלות בנייה אשר יאפשרו בנייה בחלקה של למעלה מ- 12 דירות (להלן: "תוספת בנייה"), הקבלן ישלם ליחידי הבעלים (לפי חלקם היחסי בממכר), מתוך כלל שווי תוספת הבנייה, סכום כולל השווה לשיעור (אחוז) החלקים שמהווה הממכר מכלל החלקה (קרי- לפי שיעור הקומבינציה), כפי שייקבע על ידי השמאי (להלן: "תוספת התמורה"). תוספת התמורה תשולם לבעלים על ידי הקבלן תוך שלושים (30) ימים ממועד העמדת החלקה לרשות הקבלן (כהגדרתו בסעיף 13.1 להלן).".

 

הניסוח אינו נקי מספקות, ואינו מוביל אך ורק למסקנה אחת בלבד כטענת המבקשים לפיה ברור שלא סוכם על תשלום לפי שווי דירה. התשלום במזומן, כטענת המבקשים, אינו מוביל אף הוא למסקנה שהתשלום אינו עבור שווי דירה בנויה באופן מקביל למבנה העסקה בכללותו לפיו המבקשים התחייבו למסור למשיבים חלק מ -12 הדירות כשהן בנויות.

 

לפני הבורר נשמעו והונחו עדויות הצדדים למו"מ עצמם, שהעידו על כוונת הצדדים. הבורר לא ציין במסגרת הפרק בפסק בו קיים דיון, לאחר שסקר בהרחבה יתרה מהלך הדיון לפניו, התייחסותו לעדויות הצדדים. אולם, הם הובאו לפניו. לכן, הטענה שהבורר הסתמך באופן בלעדי על חו"ד המומחה מטעמו אינה נכונה.

 

גם אם לאחר ששמע העדים ונעזר בחוו"ד של המומחה, לרבות כ"עוגן", כפרשנות המבקשים, נפלה טעות בפרשנות הבורר, ובימ"ש לא השתכנע כי נפלה טעות, הרי כבר נקבע ב"פרי הגליל" שאין בכך בכדי להביא לביטול פסק הבוררות.

 

טענה נוספת בפי המבקשים שבשני סעיפים שונים בפסק הבורר הוא קבע הפוך מהתוצאה הסופית בפסק לעניין ניכוי עלויות בניה ורווח קבלני. אולם, התברר שהבורר התייחס לטענה זו במסגרת החלטתו בבקשה שהמבקשים הגישו לתיקון פסק הבורר, לאחר מתן הפסק.

 

הבורר הבהיר שאין לראות בנוסח הסעיפים בפסק הבורר בהם המבקשים טוענים כי סתר התוצאה הסופית של הפסק את שמוצאים בהם המבקשים, או חריגה מהמסקנות של המומחה ברמן. (ראה סעיפים 15-21 להחלטה בבקשה לתיקון פסק הבוררות).

 

סיכומו של דבר, הבורר שמע את הצדדים שניהלו המו"מ לגבי פרשנות סעיף 12.12 שאינה חד משמעית כטענת המבקשים. העד מטעם המבקשים ענה בחקירתו שאין הבדל בין דירות המקור לארבע דירות התוספת. המומחה מטעם המבקשים נמנע מלהתייצב לפני הבורר. הבורר מינה מומחה שניתח ההיגיון הכלכלי של העסקה, שהגיע למסקנה דומה למסקנת המומחית מטעם המשיבים.

 

פסק הבורר מאוזן, ובסוגיות אחרות, צידד בעמדת המבקשים.

 

לא נפלו פגמים דיוניים או נמצאה חריגה מכללי הצדק הטבעי.

 

לבסוף המומחה הגיע למסקנה שעל אף שנקבע שארבע דירות התוספת לא יחולקו באופן מסוים כפי שחולקו 12 דירות המקור, הצדדים הסכימו על תשלום שווין כבנויות. אין במסקנה זו ובפסק בכללותו כדי להצדיק התערבות במסגרת בקשה לביטול פסק בורר.

 

סוף דבר

 

לכן, בימ"ש דוחה הבקשה לביטול פסק הבורר. בהתאם להוראות ל, הרי משנדחתה הבקשה לביטול, ביהמ"ש מורה על אישור פסק הבורר.

 

בימ"ש מחייב המבקשים בהוצאות המשיבים בסך של 10,000 ₪.

 

ניתן היום, י"ט טבת תשפ"א, 03 ינואר 2021, בהעדר הצדדים.