115. חברת הבנייה י.צ.תורג'מן פרויקטים בע"מ חויבה לפצות דיירים בלמעלה מ-50,000 ₪ בגין ליקויי בנייה
חברת הבנייה י.צ.תורג'מן פרויקטים בע"מ חויבה לפצות דיירים , אשר היו מיוצגים ע"י עו"ד צבי שטיין מרמת-גן בלמעלה מ-50,000 ₪ בגין ליקויי בנייה.
להלן, קטעים נבחרים מפסק הדין.
התובעים, מצדם, הציגו לראיה את תצהירו של תובע 1, ואילו הנתבעים העידו את נתבע 3 והגישו תצהירים של עדות ראשית של שני נציגים מטעמן של הנתבעות האחרות. התובעים ויתרו על חקירתם הנגדית של האחרונים, אולם הרחיבו בחקירתו הנגדית של נתבע 3 ומה שעלה במהלכה האיר, להשקפתי די צורכו, את תמונת-הדברים לאשורה.
קריאה מדוקדקת, פעם ופעמיים ושלוש, של מה שעלה בעדויות לא הוליכה לשינוי מן המסקנה כי מה שקבע המומחה מטעמו של בית-המשפט הוא תוצאתו הנכונה של עיקר-ההכרעה בתיק זה.
התובע סיפר על פניותיו אל הנתבעים במאמץ להניח לפניהם את טענותיו לליקויים ולתאם את התיקונים הנדרשים. "אני התחננתי עשרות פעמים שיבואו לבית שלי", הוא העיד, "טרטרו אותי לא פעם ולא פעמיים ולא תיקנו שום דבר. פשוט בזבזו את זמני.
אני לא תיעדתי את רוב ההתנהלות מתוך מחשבה שהדברים ייפתרו בשקט. בסופו של דבר אני תמיד הגעתי לפשרה והפסדתי שעות עבודה על העניין הזה, כשהמחשבה שלי לא היתה בכלל להגיע למעמד שאנחנו נמצאים בו כרגע. למרות שהחברה הצהירה שהיא תיקנה את רוב הליקויים, הגיע מומחה מטעם בית המשפט וקבע שיש עוד הרבה ליקויים שלא תוקנו... אני מוציא מייל למר תורג'מן [נתבע 3] והוא לא מגיב, ואני מוציא מייל נוסף למר תורג'מן והוא לא מגיב, ואני מוציא מייל נוסף למר תורג'מן והוא לא מגיב... אני לא זוכה לתגובה. הבן אדם לא עונה לי לטלפונים, לא מגיב לי למיילים, לא משתף איתי פעולה... אבל כשאתה עושה דבר ועוד דבר ועוד דבר ואתה זוכה לאפס תגובה או שאתה מרגיש שמורחים אותך כי שולחים לך אנשים הביתה שלא מתקנים ואתה חי עם רטיבויות בתוך הבית, והרטיבויות האלה צוברות עובש וזה הולך ומתפשט, ואתה לא מוצא את עצמך, אתה מוצא את עצמך לבד אז אתה אומר, מה אני אמור לעשות כבר?" (פרוטוקול, בעמ' 18, ש' 2-1; ש' 19-18 וש' 29-27; עמ' 19, ש' 26-24; עמ' 25, ש' 13-6; עמ' 26, ש' 5-1). דברים אלה הותירו בי רושם של עדות כנה ומהימנה ואני מקבלם.
לא מצאתי בחומר-הראיות ביסוס לטענתם הנגדית של הנתבעים כי הם ביקשו לתקן את הליקויים אך התובעים מנעו זאת, בהציבם דרישות בלתי-ישימות בנדון. אביא, לענין זה, מחקירתו הנגדית של לא-אחר מנתבע 3: בסופו של דבר באתם ואמרתם: 'אנחנו זקוקים ליומיים עבודה כדי לתקן את הליקויים האלה', נכון?יַראה לי אדוני בתצהירי איפה זה נאמר, אני אאשר.
אתה לא זוכר שביקשתם יומיים עבודה? יכול להיות, אבל אני לא יכול לזכור (...)ביקשתם יומיים עבודה. אמת.
בשביל לתקן את כל הליקויים של חוות הדעת. אמת.
וקיבלתם עוד יום נוסף. היה חסר לכם יום ואחרי זה ביקשתם לעבוד עוד יום וקיבלתם גם אותו, נכון? את העוד יום אני לא זוכר אבל אם יראה לי אדוני, אני, אני אאשר, אבל מה שכתוב פה במסמך שלי כן, ביקשנו שני ימים,וקיבלתם שלושה.רק כדי להעיר את תשומת לב בית המשפט, היו גם עבודות שהיו צריכ[ות] להיעשות על ידי ספקי חוץ. ספקי חוץ זה היה אמור להיות מתואם איתם בצורה נפרדת שזה מחוץ ליומיים עבודה" (פרוטוקול, מעמ' 42, ש' 12). "ש.ת.ש.ת.ש.ת.ש.ת.ש.ת.ש.ת.
את התנהלות-הנתבעים, וביטוייה בשלושה – באי-ההיענות המספקת לפניותיהם החוזרות ונשנות של התובעים; בהתכחשות חוזרת ונשנית לעיקר-טענותיהם, לרבות בתכתובות שהוחלפו; בנטען בכתב-ההגנה; ובאמור בחוות-הדעת של מומחה מטעם הנתבעים; ובפרט בעובדה שעל אף התיקונים נותרו על כנם ליקויים לא מבוטלים – אינך יכול לפרש כנכונות לטפל בבעיה, שהציפו התובעים ולפתור אותה בדרך של ביצוע תיקונים באורח הולם ובזמן סביר. העובדה, שנתבעות 2-1 תיקנו ליקוי בחשמל, מייד לפי פניית-התובעים (שם, בש' 18-17), אין פירושה כי את הליקויים נושא-תובענה זו הן פעלו, במידת הנמרצות והיסודיות המתחייבת, לתקן.
לא ראיתי, עוד, בעמידה מצד התובעים על איכותו של התיקון, לפי עמדתם-הסבירה; לפי קביעותיהם של הגורמים המוסמכים או לפי תקן (עמ' 20, ש' 2-1), משום סיכול-יכולתם של הנתבעות 2-1 למלא את חובתן ולהעמיד את הדירה כשהיא תקינה לרשות התובעים. "כשאתה קונה בית חדש", העיד התובע בדברים שיש לקבלם, "אתה לא מצפה שיכסו אותו בכל מיני טלאים ופאצ'ים למיניהם. אתה רוצה בית מסודר. שצינור שצריך ללכת בזווית מסוימת ילך בזווית מסוימת ולא בזווית הפוכה ולא שיכסו אותו באיזה כיסוי אלומיניום" (עמ' 23, ש' 10-8). דומני, ועל כך יש להצר, כי ה"דם הרע" שכבר זרם אז בין הצדדים הקשה על הידברות ועל תיאום "חלָק".
התובע סיפר בעדותו כי חש, שהנתבעים מזלזלים בזמנו: "הנקודה היתה שלא המשאבים שלי ולא הזמן שלי הם לא שווים כלום. זה הכל. היחס המזלזל שזכיתי לו לאורך כל הדרך לא הראה ערך למשהו מהדברים האלה" (עמ' 22, ש' 9-7). בין זה לבין קביעה כי התובעים הם שמנעו את ביצועם של תיקונים עוד קודם שהוגשה התובענה – הפער הוא ניכר. לא עלה בידֵי הנתבעים לגשר עליו.
ניסיון לייחס לתובעים טינה אישית כלפי נתבע 3 (עמ' 24, ש' 26-21), בין שיש לו על מה שיתבסס ובין שלא; בין שטינה כזו היא מוצדקת ובין שלא, לא יוכל לשמש אדן לעמדת-הנתבעים בתיק זה. התובע, בעדותו, מצה לאמור: "אני קניתי מוצר? מגיע לי לקבל את המוצר בשלמותו? למה אני צריך לריב על זה?" (שם, בש' 32-28). אמת, בכך ענינה של הכרעה זו ולא מצאתי כי דבר מטענותיהם העניניוֹת של התובעים נגרע בשל חיבתם או אי-חיבתם למי מהנתבעים.
העובדה, שהתובעים חתמו על פרוטוקול-מסירה לא תוכל לשנות מן המסקנה כי הדירה נמסרה להם כשהיא לוקה בליקויים שונים. ראשית, אפילו נתבע 3, בעדותו, הודה כי הדירה נמסרה בלא שעברה ביקורת תקינה מטעמה של חברת-החשמל (עמ' 35, ש' 15-14). שנית, היטב ידוע, והדבר נפסק פעם אחר פעם, כי לא זו בלבד שרוכש מן היישוב, שעה שנערך פרוטוקול-מסירה, אינו בקיא במלוא-הענינים שיש לקחת בחשבון באותו מעמד, אלא שישנם ליקויים, למשל – של נזקי-רטיבות – שלא תמיד ניתן לאתר בסיור המקדים לחתימה על פרוטוקול-המסירה, בוודאי שלא בעינו של מי שאיננו מהנדס או מומחה אחֵר לדבר. לפרוטוקול-המסירה – משמעות, אך הוא לא יכול, בשום פנים, לשמש ראיה השומטת כל טענה עתידית לליקויים בבנוי.
"עיקר-ההכרעה", כתבתי לעיל בפסקה החמשית, היות ששני סייגים יש להעלות: ראשית, אין זה מתפקידו או מכוחו של מהנדס-מומחה לקבוע עוגמת-נפש, ואך מובן כי מר מרזוק לא ביקש לעמוד בחוות-דעתו על זו. את ערכו של פיצוי בגין הקושי, שנגרם לתובעים בשל עצם-קיומם של ליקויים ובשל הצורך להגיע בענינם לפתחו של בית-המשפט, יש להוסיף לסכום עלותם של התיקונים, שאמד המומחה בחוות-דעתו.
מטבע-הדברים נדרש להתקיים קשר של יחסיות (פרופורציונאליות) סבירה בין שיעורו של פיצוי בגין עוגמת-נפש לבין היקפם הכולל של הליקויים שנמצאו.