104. קרן פז חברה לבנין בעמ מקבוצת חנן מור בעמ חויבה לפצות לקוחות בסך -92,000 ₪ בגין ליקויי בנייה​

קרן פז חברה לבנין בע"מ מקבוצת חנן מור בע"מ חויבה ביום 10.7.2014 לפצות לקוחות אשר היו מיוצגים על ידי עו"ד צבי שטיין מרמת-גן בסך 92,000 ₪ בגין ליקויי בנייה.

להלן קטעים נבחרים מפסק הדין

טענות הצדדים

1. טוענים התובעים כי במהלך בניית הדירה נתגלו בה ליקויי בנייה רבים, אשר לא תוקנו על ידי הנתבעת ואף הובילו לאיחור במועד מסירתה. חלקם של הליקויים, כך על פי התובעים, אף קיבל ביטוי בפרוטוקול המסירה.

2. עוד טוענים הם כי הנתבעת התרשלה ולא פיקחה על ביצוע עבודות הבנייה באופן מקצועי, וכי מסרה לידיהם את הדירה, בין היתר, עם ליקויי רטיבות ונזילות שגרמו לנזקים נוספים לדירה.

3. לטענתם הנתבעת גם לא מצאה לנכון לתקן את הליקויים, בין לפני מועד מסירת הדירה ובין לאחריו, וזאת הגם שניתנה לה הזדמנות נאותה לעשות כן.

4. לבסוף טוענים התובעים כי הנתבעת העמידה לרשותם את הדירה ביום 4/1/07 ושעה שלא הייתה מוכנה בכלל לאכלוס, ועל כן גם שילמה להם תשלום בגין איחור במסירה רק עד מועד זה, בעוד שבפועל נמסרה להם הדירה ביום 14/2/07. על כן טוענים הם כי יש לחייב את הנתבעת בתשלום הפרשים בגין איחור במסירת הדירה בסך של 3,961 ₪.

5. מנגד טוענת הנתבעת כי על אף התחייבותם בהסכם המכר, הטרידו התובעים את הקבלן המבצע במשך כל תקופת בניית הדירה, והפריעו למהלך התקין של העבודה. לטענתה אף נוכח האמור אישרה לתובעים, לפנים משורת הדין, לבצע מספר שינויים ותוספות בדירה.

6. עם זאת טוענת הנתבעת כי התובעים פנו על דעת עצמם לקבלן המבצע, לשם ביצוע תוספות נוספות בדירה, וכן פנו לספקים שונים ואף רכשו על חשבונם חומרים ללא ידיעתה. בין היתר שדרגו את דלת הדירה, והזמינו אריחים על דעתם ועל חשבונם.

7. בנסיבות אלה ובהתאם לסעיף 4.1 להסכם המכר, טוענת הנתבעת, כי אין היא חבה חובה כלשהי לתובעים בגין  בניית/ביצוע התוספות האמורות. 

8. עוד טוענת הנתבעת כי לא ניתנה לה הזדמנות נאותה לתקן את הליקויים הנטענים כנדרש, וכי למעשה אף לא ניתנה לה ההזדמנות לבדוק את טענותיהם משום שהתובעים מנעו את כניסתה לדירה לאחר מסירתה, במשך תקופת מה.

9. הנתבעת טוענת בעניין זה כי במהלך שנת הבדק ערכה מספר תיקונים בדירה, אך כי לאחר מכן, לא אפשרו לה התובעים לבחון את הליקויים הנטענים בדירה, למרות בקשות חוזרות ונשנות מטעמה.

10. עוד טוענת הנתבעת כי כאמור בסעיף 5.16 להסכם המכר, הסמכות להכריע בשאלת קיומם של ליקויים בדירה נתונה למהנדס מטעם הנתבעת ועל כן כי יש לדחות את התביעה.

11. כך או אחרת טוענת הנתבעת כי טופס 4 לאכלוס הדירה ניתן עוד ביום 27/12/06, וכי התנהלותם של התובעים היא זו שגרמה לאיחור במסירת הדירה ומשכך כי גם אין לחייבה בפיצוי בגין רכיב זה. על האמור היא מוסיפה כי לפנים משורת הדין שילמה לתובעים פיצוי בגין איחור במסירה עבור 3 חודשים בסך של 9,506 ₪ (750$ לחודש בשיעור של 4.225 ₪ לדולר), ולשיטתה, די בכך.

12. בסיכום טוענת איפוא הנתבעת כי נוכח האמור יש לקבוע שהתובעים התנהלו בחוסר תום לב, וכי היא עצמה מילאה אחר כל התחייבויותיה המופיעות בהסכם המכר.

13. בסיכומיה היא מוסיפה על האמור כי היות שלא ניתנה לה הזדמנות נאותה לתקן את ליקויי הבנייה בדירה הרי שיש להורות על דחיית התובענה או לחילופין על הפחתה בשיעור של 25% מסכום הפיצוי.

14. ועוד כי חוות דעתו של המומחה שמונה מטעם בית המשפט נערכה למעלה מ- 4 שנים לאחר קבלת החזקה בדירה כך שאין לקבלה, ולחילופין כי יש להפחית מהסכום שנקבע בחוות הדעת סך של 23,700 ₪ וכן את רכיב הבצ"מ (בלתי צפוי מראש), בגינו ממילא מחייבים רק במקרים נדירים.

ראיות הצדדים

15. בעת שמיעת ראיות הצדדים העידה בפניי התובעת 1 וכן, מנכ"ל הנתבעת (להלן: "נציג הנתבעת").

16. כמו כן עמדו לנגד עיניי חוות דעת המומחה שמונה מטעם בית המשפט, שאלות ההבהרה שהוגשו לו ותשובותיו לשאלות אלה, וכמובן עדותו בפני.

דיון

פיצוי בגין איחור במסירת החזקה בדירה

17. סעיף 5.1 להסכם המכר בצירוף נספח א להסכם המכר, קובעים כי מסירת הדירה תתבצע בתוך 14 חודשים ממועד  החתימה על הסכם המכר (6/6/05), קרי ביום 6/8/06.

18. ביום 25/12/06 ניתן טופס 4 לדירה, ובאותו מועד אף נערך פרוטוקול בטרם מסירת הדירה.

19. טוענים התובעים כי נכנסו להתגורר בדירה בפועל רק ביום 14/2/07.

20. עיון בהסכם המכר מעלה כי בסעיף 5.3 נקבע כי:

"חרף כל האמור לעיל, איחור בהשלמת הדירה ובמסירתה לקונה, שלא יעלה על ארבעה חודשים, וכן איחור הנובע מהנסיבות המנויות בסעיף 5.4 להלן, לא יהווה הפרה של התחייבויות החברה על פי הסכם זה ולא יזכה את הקונה בתרופה כלשהי. למען הסר ספק מובהר בזה כי גם אם יעלה האיחור בהשלמת הדירה מעל ארבעה הנ"ל, לא יובאו ארבעה חודשים אלה במנין התקופה המזכה את הקונה בפיצוי כלשהו. אין באמור לעיל כדי לגרוע מהוראות אחרות בהסכם זה המקנות לחברה זכות לדחות את מועד המסירה".

21. בסעיף 6 לנספח התיקונים נקבע כי:

"בסעיף 5.3 להסכם המכר המילים: "ארבעה חודשים" בסעיף זה יוחלפו במילים: "שני חודשים"".

22. בסעיף 5.4 להסכם המכר נקבע כי:

"אם כתוצאה מגורמים שאינם תלויים בחברה או שאין לה שליטה עליהם... ו/או במידה ויחולו עיכובים שאינם בשליטת החברה ואשר בגינם יתעכב חיבור הדירה או הבית לרשת חשמל ו/או המים ו/או הביוב ו/או התיעול ו/או אם כתוצאה משינויים ו/או תוספות שבוצעו בדירה לבקשת הקונה תחול הפרעה בבניה או יחל עיכוב בהשלמת הדירה, יידחה המועד בו על החברה להשלים את בניית הדירה בתקופת זמן המתחייבת באופן סביר מההפרעה או העיכוב הנ"ל".

23. בסעיף 15.8 להסכם המכר נקבע:

"אחרה החברה במסירת הדירה לקונה בתקופה העולה על שלושה חודשים, שלא מאחת או יותר הסיבות במנויות בהסכם זה המעניקות לחברה את האפשרות לאחר במסירת החזקה, יהיה הקונה זכאי וזו תהא תרופתו היחידה, לקבל מהחברה בגין כל חודש מחודשי האחור שמעבר לתקופות האמורות פיצוי חודשי קבוע מוסכם ומוערך מראש, בגובה דמי שכירות חדשים בסך 750$ בגין כל חודש אחור. ההתחשבנות על פי סעיף זה תערך במועד המסירה".

24. בסעיף 30 לנספח התיקונים נקבע כי:

"בסעיף 15.8 להסכם המכר יתוקן לחודשיים במקום שלושה".

האחריות בגין העיכוב במסירת הדירה

25. בענייננו, טוענת הנתבעת תחילה כי העיכוב במסירת הדירה נגרם עקב התנהלות התובעים אשר ערכו בה שוב ושוב, שינויים, ללא ידיעתה ו/או הסכמתה, ולא משום התנהלותה שלה.

26. בסיכומיה טוענת הנתבעת כי נוכח הוראות הסכם המכר הרי שיש לחשב את הפיצוי בגין האיחור במסירת הדירה בניכוי החודשיים הראשונים ועד למועד קבלת טופס 4, קרי 3 חודשים בלבד, בגינם שילמה כבר את הפיצוי המוסכם כך שאין לחייבה בתשלום נוסף.

27. עם זאת מקובלת עלי טענת התובעים לפיה על אף התכתבויות שהוחלפו בין הצדדים, לא מצאה הנתבעת לנכון להתריע בפניהם, ולו פעם אחת, על כך שהתנהלותם תוביל לאיחור במסירת הדירה. (ראו לעניין זה נספח י'  לכתב התביעה, מכתב הנתבעת מיום 31/12/06).

28. לא רק זאת אלא שעצם התשלום שביצעה הנתבעת בסך של 9,506 ₪ עבור 3 חודשי איחור (750$ לחודש בשיעור של 4.225 ₪ לדולר), מצביע על כך שמלכתחילה סברה כי היא הנושאת באחריות לו.

29. די באמור כדי לקבוע כי האיחור במסירת הדירה נגרם משום התנהלות הנתבעת ובידיעתה.

מועד מסירת הדירה בפועל

30. עם זאת וכפי שהובהר לעיל, תחילה נערך לדירה פרוטוקול בטרם המסירה ביום 25/12/06, ורק אחר כך, ביום 14/2/07, נערך פרוטוקול המסירה בפועל.

31. זאת ועוד, במכתב הנתבעת לתובעים מיום 31/12/06, הובהר כי בכוונת הנתבעת למסור לתובעים את החזקה בדירה רק ביום 4/1/07 (נספח י' לכתב התביעה).

32. בעניין זה ציינה התובעת בעדותה כי במועד זה לא חובר צינור המים החמים בדירה, היה חסר מעקה בטיחות במדרגות, וארון חשמל הממוקם בה היה חשוף (ראו בעניין זה פרוטוקול הדיון מיום 8/9/13, עמ' 24 - 25). משכך טוענים התובעים כי לא יכלו לעשות בדירה שימוש ראוי כפי הנדרש.

33. מחד אין לקבל טענה זו של התובעים. הנתבעת התחייבה למסור את הדירה לאחר קבלת טופס 4 שניתן עוד ביום 25/12/06. החובה החלה על הנתבעת הינה למסור את הדירה כשהיא מחוברת לתשתיות כראוי וניתן להתגורר בה. כל טענות התובעים באשר לסכנות הבטיחותיות לכאורה שנתגלו בדירה באותו מועד – אין בהן אלא ליקויי בנייה בעניינם ניתן היה לפעול בדרכים אחרות כנגד הנתבעת, אך לא בדרך של אי הסכמה לקבלת הדירה.

הדברים מקבלים משנה תוקף שעה שהתובעים קיבלו את הדירה ביום 14/2/07, מבלי שתוקנו בה הליקויים האמורים, לרבות ארון החשמל החשוף, ולמעט מעקה הבטיחות (וראו בעניין זה נספח א לפרוטוקול מסירת הדירה מיום 14/2/07, בו מפורטים הליקויים שהיו קיימים בדירה באותו מועד).

34. מאידך, לא ניתן להתעלם מכך שרק ביום 14/2/07 בוצע פרוטוקול מסירת הדירה, בחתימת שני הצדדים, וכי רק באותו מועד מאשרים התובעים כי קיבלו לידם את מפתחות הדירה.

35. בנסיבות אלה הדברים מתיישבים יותר עם טענת התובעים לפיה קיבלו את הדירה לידם רק ביום 14/2/07, ולא במועד מוקדם יותר כפי שניסתה הנתבעת לטעון. 

36. לדברים אלה יש להוסיף כי בהסכם המכר הותנתה מסירת הדירה בהעברת מלוא התשלום עבור הדירה לידי הנתבעת. כפי שאני מבינה, התובעים שילמו לנתבעת את התשלום האחרון עבור הדירה רק ביום 31/1/07 (ראו: סעיף 4 לסיכומי התובעים).

בעניין זה אבהיר כי לאורך כל התנהלות התביעה, לא נטענה ולו טענה אחת על ידי הנתבעת ביחס לאופן ביצוע התשלום בפועל על ידי התובעים. משכך הם פני הדברים, חזקה על הנתבעת שהתשלום בוצע על דעתה ולהנחת דעתה.

מכל מקום גם מועד ביצוע התשלום האחרון מתיישב עם גרסת התובעים לפיה הדירה נמסרה להם רק ביום 14/2/07 ולא ביום 4/1/07.

37. בנסיבות אלה אני קובעת כי הדירה נמסרה לתובעים רק ביום 14/2/07.

משך תקופת האיחור איחור במסירת הדירה

38. הנתבעת שילמה לתובעים פיצוי בגין 3 חודשים בלבד.

39. בנסיבות אלה ולאחר שקבעתי כי האיחור במסירת הדירה נגרם עקב התנהלות הנתבעת, הרי שיש לחייבה בתשלום פיצוי בגין מלוא התקופה, לרבות תקופת החסד, קרי החל מיום 6/7/06 ועד יום 14/2/07, בניכוי הסכומים ששולמו על ידה.

40. על כן אני קובעת כי בגין האיחור במסירת הדירה, משך תקופה של 6 חודשים ו-8 ימים, על הנתבעת לשלם לתובעים סך של 4,700 $ (6 חודשים X 750$ + (750:30X (  8) מתוכם יש לנכות סך של 2,250$ אשר שולמו כבר לתובעים.

41. תוצאת האמור הינה כי על הנתבעת לשלם לתובעים סך של 2,450$ עבור פיצוי בגין איחור במסירת הדירה.

עגמת נפש

42. מטרת הפיצויים בגין עגמת נפש אינה להעניש את הנתבעת על מעשיה, אלא לפצות את התובעים על סבלם.

במסגרת הקריטריונים לקביעת גובה הפיצוי יכללו סוגי הליקויים, עגמת הנפש הכרוכה בתיקונם, התייחסותו של הקבלן וגובהו של כלל הפיצוי (ראו עניין דיין ואח' נ' ממן לעיל).

43. אינני מקלה ראש בסבלם של התובעים בשל היעדר נוחות והנאה מהדירה. עם זאת יש לזכור כי מדובר בתקופה שאינה ארוכה, הכלולה בתקופת הבדק לה זכאית הנתבעת, וכי בעת רכישת דירה יש גם להביא בחשבון תקופה מסוימת של תיקונים וחשיפת ליקויי בניה, וזאת עד שהבניין מתייצב ונכנס לשגרת חיים.

בנסיבות אלה אני מוצאת לפסוק לתובעים, פיצוי בגין עוגמת נפש על דרך האומדנא בסך של 5,000 ₪.

ליקויי הבנייה

הזדמנות נאותה לתקן

44. בענייננו ציין נציג הנתבעת בעדותו כי ניתנה לנתבעת הזדמנות לתקן את הליקויים בדירה לאחר מסירתה. לדבריו:

"ת. ביצענו תיקונים בדירה. התיקונים לא נעשים בפעם אחת יש תיקונים שצריך לחזור עליהם. אני יודע שנכנסנו אליהם פעם  או פעמיים ולא אפשרו לנו להמשיך.

ש. מתי זה היה?

ת. אחרי מסירת החזקה".

(פרוטוקול הדיון מיום 15/9/123, עמ' 34).

45. אינני מקבלת את טענת נציג הנתבעת לפיה יש תיקונים שצריך לחזור עליהם. די בכך שהתובעים אפשרו לנתבעת להיכנס לדירה על מנת לתקן את הליקויים "פעם או פעמיים" כלשונו, על מנת לעמוד בדרישת מתן זכות נאותה לנתבעת לתקן את הליקויים.

46. משלא תוקנו ליקויי הבנייה על ידי הנתבעת במסגרת ההזדמנות שניתנה אין לנתבעת להלין אלא על עצמה.

47. מכל מקום ואף על סמך דברי נציג הנתבעת עצמה אני מוצאת לקבוע כי ניתנה לנתבעת הזדמנות נאותה לביצוע התיקונים. משכך יש לחייבה בתשלום בגין ליקויי הבנייה שנמצאו בדירה, כפי שיפורט בהמשך.

חוות דעת מומחה בימ"ש

48. בהתאם לחוות דעת המומחה שמונה מטעם בית המשפט (להלן בפרק זה: "המומחה") קיימים בדירה ליקויי בניה שונים בסך של 50,064 ₪ כולל פיקוח הנדסי ובתוספת מע"מ.

49. בנוסף קבע המומחה פיצוי בגין ירידת ערך בסך של 4,000 ₪ בתוספת מע"מ, וכן סך של 6,735 בתוספת מע"מ עבור בצ"מ (=בלתי צפוי מראש).

50. בעניין זה טוענת הנתבעת כי חוות דעת המומחה לא הייתה עקבית, וכי היא נערכה ללא תימוכין, לפי ראות עיניו של המומחה. הנתבעת טוענת איפוא כי אין לקבל את האמור בחוות הדעת.

51. לא מצאתי לקבל את טענת הנתבעת כנגד מידת מקצועיותו של המומחה. בוודאי שלא על בסיס כך שבחקירתו לא ידע לעגן את טענותיו בחוות הדעת מבחינה משפטית, בעל פה.

52. עם זאת אני מוצאת לקבל חלק מטענות הנתבעת כפי שפורטו בסיכומיה.

53. למען הסר ספק אבהיר כי מעבר לאמור מקובלת עלי חוות דעתו של המומחה ואני מאמצת את מסקנותיה.

54. אני מוצאת להזכיר כי ככלל, יעשה בית המשפט שימוש בחוות דעת המומחה שמונה מטעם בית המשפט, במטרה לפלס את דרכו  בסבך חוות הדעת הנוגדות העומדות לנגד עיניו (ראו: א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, (מהדורה עשירית - התשס"ט), 238).

55. בעניין מעמדו של המומחה שמונה מטעם בית המשפט אפנה גם לע"א 3056/99 שטרן נ' המרכז הרפואי ע"ש שיבא, פ"ד נו (2) 936; ע"א 821/88 א. לוי קבלני בנין בע"מ נ' שמי את סמי חמוד, פ"ד מד(2) 771, 779 ; ע"א 558/96 חברת שיכון עובדים נ' רוזנטל, פ"ד נב(4) 563 (1998).

56. יצוין כי בתשובות לשאלות ההבהרה הוסיף המומחה סך של 1,200 ₪ בתוספת מע"מ בגין חיבור לדלוחין, וכן 450 ₪ בגין החלפת החלון בחדר ארונות. סכומים אלה יש להוסיף לסכומים שנקבעו בחוות הדעת.

57. על כן אני קובעת כי בגין ליקויי בנייה בדירה, על הנתבעת לשלם לתובעים סך 53,335 ₪ בתוספת מע"מ כחוק.

58. לא מצאתי לקבוע כי על סכום זה יש להוסיף את שכר טרחתם המלא של המומחים מטעם התובעים וזאת לאחר שלא הוגשו בעניין זה קבלות המעידות על הסך ששולם על ידם. עם זאת מקובלת עלי טענת התובעים לפיה ניהול הליכים משפטיים עולה כסף ועל כן אני מוצאת לקבוע, על דרך האומדנה, כי על הנתבעת לשלם לתובעים בגין שכר טרחתם של המומחים מטעמם, סך של 3,500 ₪ בתוספת מע"מ כחוק.

59. תוצאת האמור הינה כי על הנתבעת לשלם לתובעים סך של 56,835 ₪ בתוספת מע"מ כחוק.

פריטים נוספים

א. גלאי אזעקה – בעניין זה מקובלת עלי טענת הנתבעת לפיה אין במפרט כל חובה להתקין גלאי אזעקה וכי התובעים לא הוכיחו כי הצורך בגלאי האזעקה נובע מסטייה ניכרת של הבנייה. על כן אינני מוצאת לקבוע פיצוי בגין רכיב זה;

ב. מרצפות צפחה שנגנבו – בעניין זה מקובלת עלי טענת הנתבעת לפיה התובעים לא הוכיחו כי נגנבו רצפות הצפחה ומכל מקום – לא הוכיחו כי אלה נגנבו עקב התנהלות הנתבעת. גם לעניין היעדר פיקוח כנדרש יצוין כי מעדותו של נציג הנתבעת עולה כי הליך בניית הדירה לווה בפיקוחה של חברת מ.א רום בע"מ (פרוטוקול הדיון מיום 15/9/13 עמ' 32). די בכך כדי לכרסם בטענות התובעים באשר להתנהלות הנתבעת בעניין הפיקוח על הבנייה ולפיכך אין לחייב את הנתבעת בתשלום פיצוי כלשהו בגין רכיב זה.

ג. הדלת שנפרצה – גם בעניין הדלת שנפרצה על ידי הנתבעת לא הוכח בפניי מהי האחריות של הנתבעת בעניין. ממילא טענה זו נזנחה על ידי התובעים בסיכומיהם ועל כן אין לקבלה.

60. תוצאת האמור הינה כי בגין הרכיבים הנוספים שנטענו בכתב התביעה אני מוצאת לחייב את הנתבעת אך בתשלום נוסף בסך של 2,000 ₪ בגין השתתפות הנתבעת בניקיון הדירה לאחר מסירתה.

סוף דבר

61. הנתבעת תשלם לתובעים סך של 84,835 ₪ על פי הפירוט הבא:

א. בגין איחור במסירת הדירה – סך של 2,450$ לפי שער הדולר בשקלים חדשים נכון למועד מסירת הדירה, הוא גם המועד בו היה על הנתבעת לשלם לתובעים את הפיצוי האמור בהתאם להסכם המכר, (4.225 ₪ לדולר), כלומר 10,351 ₪;

ב. בגין ליקויי בנייה – סך של 56,835 ₪ בתוספת מע"מ כחוק כלומר 67,065 ₪;

ג. בגין פריטים נוספים – סך של 2,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק כלומר 2,360 ₪;

ד. בגין עגמת נפש – 5,000 ₪.

62. בנוסף, תשלם הנתבעת לתובעים הוצאות משפט בסך של 7,500 ₪.

ניתן היום,  י"ב תמוז תשע"ד, 10 יולי 2014, בהעדר הצדדים.